חבורת צפרדעים שיצאה לטיול שגרתי ביער. הכל היה סבבה, עד שפתאום – בום. שתי צפרדעים איבדו שיווי משקל ונפלו לבור עמוק.
כל החבר’ה למעלה התקהלו סביב הפתח, הציצו למטה והתחילו להילחץ: “וואו, זה עמוק ברמות. אין לכן סיכוי בחיים. חבל על האנרגיה, פשוט תוותרו”.
שתי הצפרדעים למטה לא רצו לוותר. הן לקחו תנופה והתחילו לקפוץ. קפצו וקפצו, נחבטו בקירות, אבל הקהל למעלה לא הפסיק להוריד להן: “חבל על המאמץ! אתן סתם פוגעות בעצמכן, תשלמו עם המצב וזהו”.
בסוף, לצפרדע הראשונה נשבר. המילים האלו נכנסו לה לראש. היא האמינה להם, התעייפה, הפסיקה לנסות ונשארה למטה.
אבל הצפרדע השנייה? היא לא הורידה הילוך. היא המשיכה לקפוץ כמו משוגעת, אפילו יותר גבוה. הקהל למעלה השתולל, צעק וסימן לה עם הידיים: “די, עצרי!”. אבל היא? לקחה נשימה עמוקה, נתנה את קפיצת החיים שלה – והופ! הצליחה לקפוץ החוצה מהבור!
כשהיא הגיעה למעלה, כולם היו בשוק. “איך עשית את זה?”, הן שאלו, “לא שמעת מה שצעקנו לך?”.
הצפרדע הסתכלה עליהן במבט מבולבל, ואז הן קלטו: הצפרדע הייתה חירשת.
היא לא שמעה מילה. כל הזמן הזה שהן צעקו לה לוותר, היא בכלל הייתה בטוחה שהן מעודדות אותן, מחזקות אותה וצועקות לה שהיא מסוגלת ושלא תעצור…
הנמשל ברור: בחיים יהיו מלא אנשים שיגידו לכם שאתם לא יכולים, שזה גדול עליכם או שחבל לנסות. לפעמים, כדי להצליח באמת, אתם פשוט צריכים לשים אוזניות, לנטרל את רעשי הרקע ולהמשיך לקפוץ.
