מאת: ה”ה נתנאל העצני הי”ו
בואו נדבר קצת אמונה…
ישנם 2 פסוקים שלכאורה נראים לא מובנים.
מצד אחד כתוב: “בפרוח רשעים כמו עשב” כשהרשעים סוף סוף פורחים הם פורחים כמו עשב.
ומצד שני כתוב. “צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה”. הצדיק פורח כמו עץ תמר ועץ ארז.
וזה לא כל כך מובן, מה ההבדל בין הרשע לצדיק הרי שניהם פורחים?
ננסה להבין זאת על ידי סיפור:
אחד מגיע לחבר שלו ואומר לו, תגיד, בא לך לבוא סיבוב – לנשום קצת אויר?
עונה לו, אוקי.
יוצאים, עושים קצת ספורט, הליכה קלילה.
לפתע הם עוברים ליד עץ תמרים. פונה הראשון לחברו: “תגיד, כמה מטרים לדעתך עץ הדקל הזה?”
“אממ.. אני מטר שמונים, העץ עוד מטר ועשרים, יחד זה שלוש מטרים!”
“אני מוכן להתערב איתך שהעץ הזה הוא ארבעה מטרים לפחות!!”
“מה?”
“כן! מתערב על מאתיים שקלים, לך תביא מטר!”
לוחצים ידיים. ההוא רץ להביא סרט מדידה, וזה, שכבר התכונן לרגע הזה שולף מעדר ומתחיל לחפור סביב העץ.
החבר חוזר ורואה את החפירה סביב העץ. “תתחיל למדוד מלמטה” מזהיר אותו חברו בחיוך..
מבין שנפל בפח שולף שטר של מאתיים ומעביר לידידו. אבל הוא לא פרייר. עכשיו הוא הולך להחזיר לעצמו את ההפסד…
אחרי דקה פוגש חבר: “בא לך לעשות סיבוב, לנשום אויר?”
“כן, למה לא”
מוליך את חברו לשדה סמוך, הולכים ומטיילים, אבל הוא מבחין שיש סביבו רק במבוקים – ירקרקים וגבוהים.
“תגיד” פונה לחברו ואינו יכול להסתיר את החיוך הרחב, “כמה גובה לדעתך הבמבוק הזה?”
“אממ… אני מטר שבעים, הבמבוק בערך עוד מטר שלושים. יחד זה שלוש מטר..”
“אני מוכן להתערב איתך על ארבע מאות שקלים!! שהבמבוק הזה לפחות ארבעה מטרים!”
לוחצים ידיים. חברו רץ להביא מטר מדידה, וזה, שולף מעדר ומתחיל לחפור.
אבל כאן קורה דבר מעניין. ברגע שהוא מוציא מעט עפר הבמבוק נופל וקורס.
אבל מי כמוהו יוותר…
ניגש לקנה במבוק אחר וגם הוא צונח לאחר חפירה מועטה.
עוד ניסיון וכלום, הכל קורס! בנתיים חבירו חוזר עם מטר המדידה ורואה את הגומות הקטנות והקנים השכובים, “מה זה?” שואל בפליאה.
“אממ..”, מגמגם ביובש, “חפרתי, חיפשתי את הארבע מאות שקלים שאני צריך להביא לך”..
עכשיו הכל מובן!
צדיק כתמר יפרח כמו עץ דקל ששורשיו חזקים ואיתנים.
ובפרוח רשעים כמו עשב. כמו הבמבוק שאין להם שורשים.
הרי מה קורה כשיש רוח חזקה, העשב נתלש ממקומו. אולם העץ, ששורשיו חזקים עומד איתן ויציב.
לכו לאתר בנייה. תראו, שלפני שבונים ארבע עשרה וגם עשרים קומות, חופרים לעומק האדמה. אז נניח ששתי הקומות מינוס הם לחניון, אבל בשביל מה לחפור עוד?
נפגוש את האדריכל ונשאל אותו, בשביל מה לחפור שש שבע קומות בעומק האדמה ומשם עוד לחצוב יסודות? לשם מה.
והוא יענה כמובן, שכשבונים בנין כל כך גבוה, יש לקחת בחשבון את רעידות האדמה, ולכן יש להשקיע כל כך הרבה ביסודות.
אבל למה, תהיה אופטימי, למה שיהיה רעידות אדמה למה לחשוב שמשהו עלול לקרוס, תחשוב טוב ותתחיל לבנות היישר מקומת הקרקע והלאה… למה להיות פסימי…
אחרי כזו טענה, או שהאדריכל לא יענה וימשיך לדרכו, או שישלח אותנו לאבחון..
כולנו מבינים שעלולים להיות במשך החיים רעידות אדמה וחייבים להיערך אליהם, אחרת נתרסק.
גם ניסיונות וקשיים עלולים לפגוע ולרסק את אישיותנו. לכן ראוי עכשיו להשקיע בבניית שורשים חזקים ויסודות עמוקים, לחזק בליבנו את האמונה התמימה.
שלא נמצא את עצמנו יום אחד כאותו קנה במבוק, שלמרות שטיפס גבוה – נפל באבחת מעדר…
