מאת: הרב צחאל טוויג הי”ו
ישנו משפט שמקובל לאומרו “תחשוב טוב יהיה טוב”.
וכאן יש לשאול שתי שאלות: הראשונה, מי אמר?! מי הבטיח לנו שאם נאמין אז בסוף באמת יהיה טוב..
הרי כמה פעמים התפללנו וביקשנו ואף חשבנו שיהיה טוב אבל הסוף לא היה כמו שציפינו, אז אם כך, מהי האמונה שבאמת מועילה?
השאלה השנייה, יש סטיקר שכתוב עליו “קמתי בבוקר אמרתי תודה, כל השאר בונוס”. אז אם כך, מה זה ‘תחשוב טוב – יהיה טוב’, וכי הקדוש ברוך הוא בכלל חייב לנו משהו?
שמעו סיפור נפלא ששמעתי מהרב בידרמן שליט”א.
התקופה היא סוף תקופת מסך הברזל, שנת 1945 תש”ה. היה בחור צדיק בשם ר’ מנחם מנדל פוטרפס שליח חב”ד.
סוף המלחמה, נפילת מסך הברזל, והוציאו שם חוק שמי שרוצה לצאת מחוץ לברית המועצות עליו להוכיח עם תעודות ומסמכים שהוא היה גר במקום אחר עוד לפני המלחמה, ואז יוכל לחזור לאותו מקום.
היהודים לא רצו להישאר שם. שבת זו לא שבת, החגים לא חגים, אין בריתות, אין שום ערך לדת. הדת היחידה שהרוסים שמרו זה, תעבוד – תתפרנס.
מה יעשו?
ר’ מנחם מנדל ישב במרתף בשעות הלילה והתחיל לזייף מעל ל-15.000 תעודות. בזכותו כמעט כולם השתחררו והיגרו לארצות הברית.
ערב אחד ר’ מנדל מקבל טלפון מאותם המהגרים ובפיהם בקשה, ר’ מנחם, בבקשה תבוא אלינו לארה”ב. השיב להם ר’ מנחם, נשארו לי 3 משפחות אני מסיים אותם ואז אני מצטרף אליכם לארה”ב.
והנה לאחר כמה שעות דפיקות חזקות על דלת המרתף. כולו נדהם לראות מי זה דופק באמצע הלילה, קם פותח את הדלת ולא פחות ולא יותר, שתי קציני ק.ג.ב.
שואלים אותו לזהותו האם אכן הוא מנחם מנדל. כשהשיב להם ר’ מנחם בחיוב, אמרו לו הקצינים בבקשה שים ידיים מאחורי הגב, וקשרוהו באזיקים. ר’ מנחם שאל אותם לפשר העניין והקצינים השיבו לו, אתה יודע בדיוק מה אתה עושה כנגד החוק, מזייף מסמכים ותעודות.
לקחו אותו לתחנת המעצר והנה לאחר שלושה ימים לקחו אותו לשופט כידוע בברית המועצות לשופטים היו 2 אופציות, או תליה בגרדום או עבודות שירות בסיביר. ואכן בחסדי ה’ גזרו עליו 8 שנים עבודה בסיביר.
והנה, ר’ מנחם מנדל לאחר 4 שנים של עבודה מפרכת הצליח להשתחרר משם והיגר לארצות הברית. כמובן ברגע שהגיע כולם קפצו עליו ושאלוהו לפשר הדבר, איך יתכן שהוא שרד שם?! הרי רובם ככולם של המגיעים לסיביר לא חוזרים.
השיב להם ר’ מנחם, הגענו למחנה העבודה, ושם היו את האנשים הכי שפלים וירודים, החל מגנבים פושעים וגרוע מכך.
בוקר אחד, קיבלנו בשורה משמחת, שבכדי לייעל את העבודה יש יום חופש. כמובן שכל אחד עשה ביום הזה את התחביבים והדברים שהוא היה אוהב לעשות. אני הקדשתי את הזמן הזה ללימוד תורה.
והנה, בין האנשים היה שם לוליין אחד שהיה עושה הרבה הופעות של קרקס.
באחד מימיו החופשיים, טיפס על חוט דק בגובה של 30 מטר בין שתי דיונות והוא צעק אלינו, חברה, רואים אותי, מה אתם אומרים, נראה לכם שאני יעבור על החוט הזה בלי ליפול מצד לצד, לא חושבים, בואו תראו מה אני עושה עכשיו…
ובאמת הוא עבר על החוט מהצד אחד לצד השני..
כשהגיע לצד השני צעק אלינו שוב, אתם מאמינים שאני יכול שוב לחזור על החוט, לא הבנו מה קורה לו, האם הוא רוצה להתאבד. תוך כדי זרם המחשבות והדיבורים הצליח אותו לוליין לחזור בשנית על החוט..
כמובן שכולם התפלאו מיכולותיו הפנומנליות.
עכשיו הוא תפס מריצה וצעק לכולם, אתם מאמינים שאני יוכל ללכת הלוך חזור עם המריצה על החוט, אמרו לו: תגיד, אתה משוגע, אתה רוצה למות, תרד.
הוא המשיך ושאל בשנית, אתם מאמינים?! אמרו לו כולם, כן!.
ואז שאל, אם אתם מאמינים, אז מי מכאן מוכן לעלות איתי ולהיות במריצה שאני יגרור אותו איתי?
כמה רגעים ששררה דממה ותוך כדי אני קולט ילד שקופץ מהשיחים ואומר לו “קדימה אבא, אני מוכן להיות במריצה”.
אמר ר’ מנחם מנדל לסובבים אותו בארצות הברית: באותו רגע, הבנתי מהי אמונה!
אנחנו נמצאים כל החיים על חבל דק כמו שאומר ר’ נחמן מברסלב “כל העולם כולו גשר צר מאוד”. אני ייפול .. אני לא ייפול, יהיה בסדר, לא יהיה בסדר , אני אגיע לצד השני או שאני לא אגיע לצד השני…
אבל אם אני חי באמונה שמי שמנהיג אותי מאחורה זה אבא שלי, אני יקפוץ לתוך המריצה למרות שהחבל דק ובגובה 30 מטרים. זוהי הנקודה של האמונה שהחזיקה אותי כל זמן שהותי בגיהינום הסיבירי.
איך ניקח את זה אלינו?!
אני חי באמונה, נכון, הקדוש ברוך לא חייב לי שום דבר, יתירה מכך, זה שאני מאמין זה לא אומר שמגיע לי טוב. אז אם כך מהי האמונה?
האמונה היא להאמין באמונה שלימה שהקדוש ברוך הוא נמצא ומשגיח. יש בורא לעולם. ולפעמים לא רואים את זה, כי זה נסתר, אבל אומר בורא עולם, אם אתה מאמין בי באמונה עיוורת שהכל לטובה אני אגמול לך מידה כנגד מידה ויעשה לך רק טוב, גם מחוץ לשורת הדין.
זוהי בעצם כוחה ובסיסה של האמונה!!
