מאת: ה”ה נתנאל העצני
לחג הפסח מגוון שמות, נתעסק בשניים מהם, חג המצות וחג האמונה.
מדוע נקרא הוא חג המצות, מה יש במצות, שדווקא הם, נהיו סימן ההיכר לחג. מה טמון במצה. גם “חג האמונה” דורש הסבר, למה דווקא חג זה נקרא כך ולא שאר החגים, מדוע?
נביט אחורה. אז הכל בעצם מתחיל בברית בין הבתרים. בורא עולם מבשר לאברהם: “וַֽעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָֽה” (שמות טו יג). ואכן, ברבות השנים זה קורה, “כָּל הַנֶּפֶשׁ לְבֵית יַעֲקֹב הַבָּאָה מִצְרַיְמָה שִׁבְעִים” (בראשית מו כז). משתעבדים מאות שנים, אנשים נולדים ומתים אל תוך השעבוד הנורא שנמשך עשרות דורות ונראה אינסופי, ללא תקווה. אז אומנם “פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ” (שמות א ז), אולם לא כולם החזיקו באמונה, בצפייה לישועה שבוא תבוא. והנה, תהליך הגאולה מתחיל. מידה כנגד מידה. ואחרי עשרת מכות, ‘פרעה בפיג’מה באמצע הלילה’, מחפש את משה רבינו ודוחק בו לצאת מיד על הבוקר. עד כאן דברי הימים.
עכשיו קורים שני דברים שמלמדים על שמותיו של החג והקשר אלינו:
מן הצד האחד, גאולה עצומה, אחרי שנים של שיעבוד ורדייה, ישועה כל כך גדולה, שמראה ש’תשועת ה’ כהרף עין’, אין להם זמן אפילו לאפות מאפים אכילים. יוצאים בחיפזון כי הרגע הגיע – גאולה.
ומן הצד השני, בתוך כל הגאולה והישועה, “וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם” (שמות יג יח). לא כולם זכו להיגאל. או בעצם, רובם ככולם – לא נגאלו. רק אחד מכל חמישה נגאל, ויש פירוש גרוע יותר שאחד מכל חמישים נגאל. אלו שהיו מחוסרי אמונה, אלו שאיבדו תקווה, נפטרו ונקברו במכת חושך, בכדי שלא ישמחו המצרים לאיד.
יוצא אם כן: חג פסח נקרא ‘חג המצות’ כי המצה מגלה לנו שעכשיו הזמן להתכונן. נכון שהגלות נמשכת נצח ונראית אינסופית, אבל כשיגיע רגע הישועה, ‘תשועת ה’ כהרף עין’. כשהרגע יגיע, זה יקרה כל כך מהר ולא יהיה זמן להכין. עכשיו הזמן להתכונן.
ונקרא גם ‘חג האמונה’: מבשר לנו שאל ייאוש! הגאולה בא תבוא, ובדיוק כאדם זקן, שככל שעוברים וחולפים הימים, גוברים הסיכויים שיגיע אל קיצו. כך הגלות. הזמן שחולף מקרב אותה יותר ויותר.
וכפי שאז, זכו ונגאלו בזכות שלא שינו שמם לשונם ומלבושם, כך נאמין ונתכונן, ונשמור על שם טוב, לשון נקייה ומלבושים נאים, כיאה לבני חורין.
לשנה הבאה בירושלים הבנויה.
חג פסח כשר ושמח.
