בקהילה חסידית מסוימת ערכו לאחרונה דינר. דינר זה ערב התרמה לאנשים טובים ובדרך כלל עשירים.

המארגנים חיפשו שיהיה בדינר משהו מעניין ומיוחד ומצאו רעיון. כל כרטיס נמכר באלף דולר שנתרמו לטובת המוסדות, ומי שקונה כרטיס מקבל מפתח. במרכז האולם הונחו שלושה כספות בגדלים שונים. בגדולה מאה אלף דולר, בבינונית חמישים אלף דולר ובקטנה עשרת אלפים דולר. כל באי הדינר מקבלים מפתח ומנסים את מזלם.

הערב מתחיל, עשרות אנשים אמידים מגיעים ומשתתפים. בהגיע תורם מנסים לפתוח את הכספות, מנסים בגדולה והיא ממאנת להיפתח, בבינונית והיא לא נפתחת, בכספת הקטנה ואף היא מאכזבת אותם…

בהמשך הערב מגיע אחד מהחסידים ומחליט גם הוא לקנות כרטיס. עם המפתח בידו ניגש בדחילו ורחימו לנסות לפתוח את הכספת הגדולה והופ הנס קורה – הכספת נפתחת לרווחה!!.

כולם סביבו מריעים בברכת “מזל טוב” לבבית, הוא קופץ ומרקד בהתלהבות. והנה עוד לא מספיק להוציא את המעטפה, לפתע קמים כמה מהגבירים החשובים ומתלחששים ביניהם “רגע רגע, הרי אסור למי שמארגן להשתתף, ודאי שלא למי שקרוב ואתה פסול!”.
מה פתאום, נזעק החסיד, אני לא ארגנתי כלום ואני לא קשור.

נראה ששום דבר לא עוזר. בינתיים מצטרפים עוד כמה עשירים לטעון נגדו, זה לא מתאים, וודאי שיש איזשהו קשר…
והחסיד טוען לעומתם, מה אתם רוצים ממני, קניתי כרטיס באלף דולר בדיוק כמוכם וגם לי מגיע מפתח.

אולם ללא הועיל. כבר הגיעו כמעט כל המשתתפים רוכשי המפתחות והחסיד עומד נבוך. בצר לו הציע רעיון, כולם יחזירו את מפתחותיהם וגם אני אחזיר ועכשיו ננסה ונראה.
אוקי… השיבו לו, לזה אנו מסכימים. עכשיו יש גם להם סיכוי לזכות. וחלק מהם הוסיפו לומר לו ספק בהלצה ספק בעקיצה: “מה שמגיע לאדם הוא שלו, – הכל משמים” והחסיד הנבוך עונה לעומתם “מה שמכתוב, מכתוב!!”.

אחד אחרי השני מחזירים כולם את המפתחות, מערבבים היטב את הסלסילה והחסיד מתחיל לבחור. אומר “פותח את ידך…” וכל מיני סגולות והופ, – שולף מפתח.

דממה מתוחה באולם, החסיד ניגש לכספת הגדולה מכניס את המפתח לחור המנעול, מנסה – וכלום. הכספת לא נפתחת!!.

החלו לחשושים בקהל ‘הכל משמים!…’ הוא לא אומר נואש וניגש לנסות לפתוח את הכספת הבינונית, כשגם זו אכזבה גברו הלחשושים, והפעם יש כבר כאלו שהטיבו לומר במנגינה “מה שמכתוב מכתוב!…”.

ביקש לנסות לפחות בכספת הקטנה, אמרו לו, “בכבוד, בכבוד, אין אדם נוגע במוכן לחברו… ”

הכספת הקטנה לא אכזבה. “יש!!” צעק החסיד ברגע שהיא נפתחה למורת רוחם של חלק מהציבור. בקהל נשמעו דיבורים: “בסדר, שייקח קצת. לא נורא…”
הוא פותח את המעטפה ונדהם “נו.. מה יצא?” שואלים אותו. סובב את הצ’ק והראה לציבור הנדהם. נס!! בצ’ק כתוב סך של מאה אלף דולר!!!

מה? איך יתכן?

התברר, שהאחראי התבלבל במעטפות…

אמר להם החסיד: “מה שמכתוב – מכתוב!”.

זוהי אמונה!!!

עלינו להבין, אם אותו חסיד לא היה מאמין, היה נשאר עם מה שהיה בכספת הגדולה. וגם עם תוספת תרעומת וחשד שהוא כביכול קשור לכל העסק.
הוא ויתר ולא התעקש וקיבל את מה שבאמת מגיע לו – מאה אלף דולר!! – .

באמונה.
מה ששלך – שלך, אף אחד לא יקח ממך. מי שמאמין משוחרר מכל הפחדים והדמיונות.
הקב”ה נותן לנו מה שמגיע לנו. ואיך אומרים: “בלי טריקים ובלי שטיקים!”.