יש סיפור על אדם אחד, נקרא לו דני, דני תמיד חלם להיות נהג אוטובוס, תמיד הקסימה אותו המחשבה שיום אחד יהיה נהג, יסתובב בעיר כמו מלך על כלי רכב גדול, יעלה ויוריד נוסעים, יתווכח עם צעירים מופרעים, ויעצור את האוטובוס בגלל מישהו שלא שילם או השתולל. בקיצור דני אוהב את האקשן.

יום אחד החליט דני להגשים את חלומו, הוא הוציא רישיון על אוטובוס ופנה אל אחת מחברות התחבורה הציבורית בפניה לעבוד אצלם, לאחר כשבוע התבשר שהתקבל, לאושרו לא היה גבול, מיד למחרת קם מוקדם בבוקר והתייצב לעבודה, האחראי נתן לו אוטובוס חדיש ומצויד, ובישר לו שהוא יעבוד בקו 8 ודני יצא לדרך לנסיעה בין עירונית כשחיוך מרוח על פניו. האוטובוס נעצר בתחנה הראשונה והנה עולים זוג קשישים, באותו רגע דני מתרומם מכיסאו כולו מתלהב ורוצה לעזור להם, מושיט למבוגר את ידו ומסייע לו לעלות כשהוא מבקש מהם שיעלו לאט ובזהירות. הוא כאן בשבילם!.

הם מתיישבים ודני ממשיך לתחנה הבאה ושוב קורה אותו דבר, זוג מבוגרים עולה לאוטובוס, דני החל לחשוב, הוא לא זוכר כך את האוטובוס, הוא נזכר בחוויות באוטובוס בתיכון, כולם צועקים על הנהג שיפתח את הדלת, ולאחר שמתיישבים מתחילים להתקוטט בניהם, הנהג עוצר את האוטובוס, מתווכח איתם והם רבים גם איתו, בקיצור, כל יום חוויה חדשה, את זה הוא רוצה, איננו רוצה להעלות כל היום קשישים ולנסוע איתם בעדינות על פי המסלול. הוא חפץ בחוויות ורוצה ליהנות בעבודה, תוך כדי שהוא חושב עצר בתחנה השלישית, ושוב הסיפור חוזר על עצמו הוא מגיש עזרה ומסייע להם לעלות, אבל כבר מתחילה להימאס עליו העבודה. כך עשה דני כמה מסלולים שחוזרים על עצמם.

לקראת הצהרים עבר האוטובוס ליד התיכון שבו דני למד. והנה הוא מבחין בתלמידים שיוצאים בדרכם הביתה, החליט דני שנמאס לו מנסיעות שקטות ועצר באחת את האוטובוס, פנה דני אל הנוסעים וביקשם לרדת מן האוטובוס, לאחר כמה טרוניות מצידם ירדו ופינו לו את האוטובוס. הוא פנה פניית פרסה אל עבר התיכון שם נעצר ממתין שהתלמידים יעלו.

דני מבחין שאף אחד מהתלמידים לא רוצה לעלות, כששאלם מדוע ענו לו שהם מחכים לקו 92. מיד החליף דני את מספר הקו ונעל את האוטובוס. תוך שניות תלמידים רבים החלו מתגודדים מסביב לדלתות ולאחר מכן החלו לטפוח בידיהם על האוטובוס תוך קריאותיהם שיפתח את הדלתות. דני היה מאושר. לאקשן הזה הוא בא לעבוד. לאחר כמה דקות שמרט את עצביהם של התלמידים פתח להם דני את הדלתות והם נדחפו להיכנס ולתפוס מקום, תוך שהם בועטים ומקללים, מרוב תסכולם אף החלו לריב אחד עם השני, ודני מאושר עד הגג, גובה מהם דמי הנסיעה מחייך מאוזן לאוזן ונהנה מכל רגע.

את המסלול של קו 92 עשה דני במשך כל היום ובערב חזר אל מסוף האוטובוסים שם פגש את האחראי. “אחלה עבודה וכיף גדול,” אמר לאחראי תוך שהוא מעביר לו חבילה מכובדת של תשלום הנסיעות. האחראי הבחין מיד שהפדיון היומי גדול בהרבה, “מה זה?,” התפלא ודני השיב בטבעיות “זה דמי הנסיעות של היום!”.

“אני פה 30 שנה, אף פעם לא הגיע בקו שמונה יותר מרבע ממה שהבאת!”

אתה לא מבין, גיחך דני, היום לא עשיתי קו 8 עשיתי קו 92, מי יפתח קו לכמה זקנים? תראה איזה יופי…

האחראי כמעט התעלף: אתה רוצה להגיד לי שכל היום לא היה קו 8 בעיר, אתה רציני?! אתה צוחק ממני, אמרתי לך להיות קו 8 מי בקש ממך 92?! מחר המשרד יהיה מלא בפקסים, תלונות. אתה מפוטר! מה שאמרתי לך לא עשית!!”

ואנחנו: משה רבינו היה כבר. דוד המלך היה. צדיקים גדולים היו מאז ומעולם. אבל אחד כמוך עוד לא היה מבריאת העולם עד היום. תשמח במי שאתה! צריכים אותך ובדיוק כמוך!! אתה אחד יחיד ומיוחד. לכל אחד מסלול חיים המותאם לכוחות שלו. אין צפייה שנהיה יותר מכפי שאנו יכולים, אנו נדרשים לעשות כל שביכולתנו במסגרת כוחותינו ולהניע את עצמנו לשיא ההצלחה, בלי לנסות להיות מישהו אחר.