בכפר נידח, בסוף הכפר, התגורר כפרי שהתפרנס בעיקר מגידול עופות, הלול היה נמצא למרגלות הר גבוה במיוחד.
בראש ההר היה קן של מלך העופות, הנשר, יום אחד נשבה רוח חזקה וגרמה לכך שהתגלגלה ביצה מהקן של הנשר במדרון התלול היישר אל הלול, לול התרנגולים.
כדרכה אמא תרנגולת יישבה ודגרה גם על הביצה המיוחדת שנחתה לה בין הביצים. אחרי כמה ימים בקעה לה הביצה וממנה יצא אפרוח מיוחד, שונה מעט משאר האפרוחים, אך כדרך העולם השתדל להתאים את עצמו לחברה בה הוא גדל, ניקר זרעונים, קיפץ כאפרוחים ואפילו צייץ כמוהם. לא עלה במחשבתו שהוא בעצם גוזל נסיך, – בן למלך העופות.
באחד הימים, נכנס הכפרי אל הלול והבחין תוך רגע שזה אינו עוד אפרוח אלא גוזל של נשר, בעל חי מאוד נדיר, וכידוע, אפילו המלכים היו עונדים לו טבעת עם השם שלהם. הנשר מסמל מלכות.
לקח הכפרי את אותו גוזל נשר בידו וניסה להפריח אותו בתקווה שינסה לעוף, אולם לשווא, הגוזל מתנהג כאפרוח לכל דבר. כך ניסה כמה פעמים, אך לא עזר לו שום דבר. התחיל לדבר איתו, לדחוף אותו, וכלום! הגוזל מתנהג כאפרוח.
“אתה נשר, אתה מלך העופות!! תפרוס כנפיים, תראה עולם, אתה יכול לאכול בשר ובמקום זאת אתה מנקר זרעונים?” המילים נפלו על אוזניים אטומות.
יום אחד, החליט הכפרי לעשות לזה סוף.
לקח את הגוזל הבוגר. העלה אותו במדרון ההר שממנו התגלגלה הביתה. “תקשיב טוב!” הבהיר בתקיפות, “אני הולך לזרוק אותך מהצוק, אתה נשר ולא אפרוח. אם תפרוס את הכנפיים שלך אתה תינצל, אולם אם תחפוץ להישאר בתזה שלך ובדמיון שאתה בסך הכל אפרוח עלוב, – אתה תתרסק ותמצא את מותך”…
ואז פצח הכפרי במנגינה תוך שהוא מרימו כלפי מעלה “שלוש ארבע ו…” השליך אותו קדימה.
והנה התרחש הפלא: בתוך שניות הרגיש הגוזל שהוא עומד להיטרק על הסלעים המשוננים, ואז פרס את כנפיו לכל רוחבם בבת אחת, ועף בתעופה מקצועית, הרבה יותר ממטוס החמקן…
לעולם הוא לא היה יוצא מהסטיגמה השלילית והנחותה שהכניס לעצמו אם היה נשאר בלול.
והמסר: הקדוש ברוך הוא בראנו לכבודו, והבדלנו מן הטועים. אנחנו לא עוד איזה עם, אנו העם “הנבחר”, יהודים, בניו של הקדוש ברוך הוא, בניו של מלך!!
אנו נדרשים ללכת בדרך המצוות. רק שלפעמים, אנו חושבים שאנו כשאר האפרוחים, ככל הגויים, עושים תספורת כמותם, מתנהגים כמוהם ואפילו מדברים כמוהם.
מה עושה בורא עולם? זורק לנו טלטלה מסוימת, כלכלית ולפעמים בריאותית, וכל מה שאנו צריכים לעשות זה לפרוס כנפיים ולהעפיל חזרה אל על, – למרומים. ולא לשכוח, שאנו בני מלכים.
בן אדם, עלה מעלה עלה, כי כוח עז לך…
