מאת: הרב נתנאל העצני
אחד בא לרב בסוף השיעור: “אני לא מסכים עם מה שהרב אמר, אני לא אדם מאמין”.
אז הרב עונה לו: “זה בסדר, העיקר שבורא עולם מאמין בך…”
לתמיהת האיש הרב מסביר את דבריו: “נולדת לדור כזה, למציאות שכזו, למקום שאתה נמצא. לא סתם נזרקת לכאן, זה אומר שבורא עולם ייעד לך תפקיד והוא מאמין בך, שתעמוד ותבצע את השליחות לשמה נוצרת, על פי הכלים שנתן לך”.
איך אנחנו אומרים כל בוקר, מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך. הקדוש ברוך הוא מאמין בכל יהודי, בכל בוקר, שיעמוד ויעשה שליחותו.
וכפי שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות, כל יהודי והיעוד שלו. כל כך הרבה אנשים, כל כך הרבה פרצופים, – כל כך הרבה תפקידים.
וזה לא סותר. מציק או מעצבן, כל אחד ושליחותו בלי שאיפה להתחלף. מגוחך לחשוב שניתן להיות כמו השני ועדיין להישאר אני עצמי. איך אמר איזה מורה יהודי לאשתו, אילו הייתי רוטשילד הייתי עשיר ממנו, כי בנוסף על עשירותו היה לי גם את דמי ההכנסה מעבודת ההוראה…
לא רק שזה לא מנוגד. להיפך, כל הרבגוניות הזו יוצרת שלמות. כשכל אחד עושה תפקידו נאמנה ניתן לראות שכולם יחד יוצרים עולם שלם.
זה כמו, נניח, שהזמינו אותנו להופעה חדשה של זמר ידוע. מגיעים ורואים הפלא ופלא, חידוש מחודש, במקום תופים, חצוצרות, כינורות, גיטרות… על הבמה הוצבו כלי נגינה מסוג אחד. תופים תופים תופים תופים תופים. בכל זווית אפשרית הונחה מערכה שלימה של תופים שעליה פיקד בנאמנות תופפן. נשמע הגיוני? וכי יעלה על הדעת שההופעה המכובדת תתחיל עם כלי זמר אחד, ודאי שלא! דווקא הכלים המיוחדים, על שוני מראם, צליליהם ותפוקתם, ימצו עבורנו הופעה נהדרת, כולם יחד ייצרו שלמות שתהא ערבה למשמע אוזננו.
כך אנו, כל אחד קיבל כלים מיוחדים, כל יהודי שונה מחברו. וכולם יחד מנגנים למען מטרה אחד ויוצרים נעימה של שלמות.
בסוף פרשת ויחי, אחרי שיעקב אוסף את בניו ומברכם כותבת התורה: “כָּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם” (ויחי מט כח).
זה לא מובן, מדוע יעקב לא מברך אותם בברכה כוללת, שיאסוף את כולם ויברכם יחד בברכה מלאה ומדושנת?
אלא שכל אחד ראוי לברכה בפני עצמו. רק היא ברכתו המתאימה לו, למידותיו, לתכונותיו, לכישוריו, – לעולמו שלו. איך מתחיל בעל ה”המסילת ישרים”: יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו. שמתם לב, הרי היה צריך לכתוב מה חובתנו בעולמנו. אלא שלכל יהודי עולם משלו, עם תפקיד ושליחות שונה מרעהו. ורק נשאר לברר מה השליחות שלי.
אז למי שיש ניידת הוא שוטר, ומי שנוהג באמבולנס ידוע שהוא חובש. כל אחד יביט במידותיו, בתכונותיו ובכישוריו, ועל פי הכלים שקיבלנו נדע מה התפקיד המוטל עלינו.
בהצלחה
