מאת: הרב נתנאל העצני
נראה שהימים הנוראים, ראש השנה וכיפור, כבר מאחורינו, אך עדיין לא. בהושענא רבה ייחתם הנכתב והנגזר בראש השנה וביום הכיפורים כשבדיוק בין הגזירה לחיתום מצווה עלינו בורא עולם לחגוג את חג הסוכות.
במדרש מובא שיש סיבה למסיבה. על ידי מצוות החג נזכה שיחתם הדין לטובתנו. כך מובא במדרש: ארבעת המינים כמוהם כישראל.
יש מהם הדומים לערבה – ללא טעם וללא ריח – נעדרים מתורה ומעשים טובים.
יש מהם הדומים להדס – עם ריח אך ללא טעם – מלאים במעשים טובים וללא תורה.
התמר – פרי עץ הלולב, טעמו ערב אך משולל ריח – יש בעם כאלה שמלאים תורה וללא מעשים טובים.
והאתרוג מתברך בטעם ובריח ודומה לצדיקים וחסידים המבורכים בתורה ומעשים טובים.
מוסיף המדרש לבאר שעניין אגידת ארבעת המינים לאגודה אחת היא בכדי שההסתכלות על עם ישראל תהא כחבילה אחת, “ואלו מכפרים על אלו”. ובזכות כך אף הרשעים שבישראל הריקים מתורה ומעשי חסד יזכו לחנינה.
כשעם ישראל, על סוגיו וזרמיו השונים מאוחדים כאגודה אחת, אזי ההסתכלות והמידה הנוהגת בהם משמים היא כללית. ובהתבוננות כזו, גם אם במבט פרטני לא עברנו בהצלחה את הדין, – פה נצליח בוודאי.
הלולב ומיניו קוראים לנו לאיחוד לבבות. כשעם ישראל מאוחד אזי אפילו בדורו של אחאב דור שעבדו בו עבודה זרה לא פגעה מידת הדין. האיחוד ששורר בן כל חלקי העם גורם לנחת רוח עצומה להשם, ולידו חטאי עם ישראל נמוגים.
כך אמרו חכמינו: “גדול כח השלום, שבשעה שישראל עושים חבורה אחת אפילו עבודת כוכבים ומזלות ביניהם אין מידת הדין נוגעת בהם” (תנחומא שופטים יח).
בכל יום אנו מבקשים בסוף תפילת העמידה: “שים שלום, טובה, וברכה, חיים, חן, וחסד, צדקה, ורחמים, עלינו, ועל ישראל עמך”. וכל זאת בזכות: “וברכנו אבינו כולנו כאחד”!. על ידי האחדות זוכים לכל הברכות כולם. מובא במשנה: “לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום (עוקצין ג יב). זה החסד שנתן לנו הבורא באיגוד ארבעת המינים בין יום הכיפורים להושענא רבא. ראוי שנזכור בנענוע האגודה, להדר יותר במצוות “ואהבת לרעך כמוך”. לאהוב כל אחד מבני ישראל כנפשנו ומאודנו. על ידי קירוב הלבבות נזכה בעזרת השם שאף אתנו ידונו כיחידה אחת ואז “אלו מכפרים על אלו”.
חתימה טובה
