לקראת חג הפסח ננסה ללמוד קצת על תהליך יצירת היין אותו אנו שותים לרוב בחג הפסח.

ההגדרה הפשוטה ביותר ליין היא מיץ ענבים שתסס , וכתוצאה מהתסיסה הופכים הסוכרים במיץ הענבים לאלכוהול . אך לפני כן , ישנו תהליך בציר , שהיא עבודה עדינה ומדויקת מאוד , הענבים חייבים להגיע אל היקב במצב הנכון כדי לאפשר לענבים לתסוס ולהפוך לאלכוהול , דבר זה תלוי בכמות הסוכר של הענבים , שצריכה להיות גבוהה מספיק , אך לעומת זאת , אם הבציר מתעכב אפילו בכמה ימים הענבים עלולים להתקלקל , או פשוט להכיל יותר מדי סוכר .

לאחר הסחיטה , עובר התירוש לתהליך התסיסה המתבצע במכלים גדולים. תהליך הזה דורש את השתתפותם של שמרים, שהם פטריות חד תאיות זעירות, כן פטריות. למעשה אלו אותם שמרים בעזרתם אופים עוגות ולחם ומייצרים בירה. ישנם שמרים הנמצאים על קליפות הענבים, ובזכות זה יכלו לייצר יין כבר בימי קדם. אך היום נוהגים להוסיף שמרים שנבחרו שופרו ונבדקו במעבדה, ולא לסמוך על שמרי הפרא, וכך ניתן לשלוט על טעם היין ואיכותו ולקבל בכל פעם את אותה תוצאה ללא טעמי לוואי בלתי רצויים. בכל אופן, יצורים זעירים אלה רעבים כל הזמן, ומרגע שמכניסים אותם לתירוש הם מתחילים לאכול ולזלול את כל הסוכר שנמצא סביבם. בעקבות האכילה הזו נוצרים האלכוהול ופחמן דו – חמצני. האלכוהול נשאר בתוך היין, והגז נפלט כלפי מעלה בצורת בועות קטנות. לעומת זאת, ביין מבעבע כמו שמפניה, מעוניינים לשמור את הפחמן הדו – חמצני ובשלב כלשהו לא מאפשרים לו לברוח, השמרים ממשיכים את התסיסה עד שהם גומרים לאכול את כל הסוכר בתירוש או עד שהיינן מפסיק את התהליך באמצעות קירור המכלים או בהוספת אלכוהול חיצוני.

את היין שנוצר לאחר כמה שבועות אפשר להכניס לבקבוקים ולמכור מיד, אבל יינות משובחים יותר עוברים לשלב הבא שנקרא השבחה או יישון בחביות עשויות מעץ אלון. תהליך ארוך זה נמשך חודשים ואפילו שנים. בזמן זה כל מיני חומרים מעץ האלון חודרים ליין ונותנים לו טעמים חדשים ומגוונים. ככל שחבית העץ חדשה יותר, כך היא נותנת ליין טעמים רבים ומגוונים יותר.

היין רגיש מאוד לחום ולאור. אם הוא חשוף אליהם, הוא עובר תהליכים כימיים שגורמים לצבעו להפוך מאדום לחום דהוי, ולטעמו להיות פחות מוצלח. זאת הסיבה שאת חלק מהיינות מכניסים לבקבוקים הכהים אותם כולנו מכירים, הצבע הכהה של הבקבוק מסנן את קרני השמש , כמו משקפי שמש ליין, לחיים!