מעבר המכס: עסוקים בסינון חול ומפסידים את היום | סיפור מרתק
בשביל מה העביר האיש מריצות מלאות חול במעבר הגבול בין המדינות? סיפור ולקח בצידו
שתף מאמר זה
Share on print
Share on facebook
Share on whatsapp

חולפים הימים ועוברים השנים והנה אנחנו בני שמונים.

אנשים רגילים לומר “הזמן עף”, אתה עוצם לרגע את העיניים ומתעורר בעוד שנתיים.

וזה מזכיר לי סיפור…

אדם אחד מגיע למכס. מעבר גבול בין שני מדינות, עם מריצה מלאה חול. עוצר אותו הפקיד, מה זה?

חול! מה לא ראית מימיך חול?!

כן… ודאי חול, אבל מה יש בתוך החול? הפקיד מסתקרן ומיד מצווה “כנס לסינון!”

נכנס, שלושה אנשים מתחילים לסנן לו את החול, מסננים אחרי עשר דקות מסיימים, אין כלום. “לך, לך..” אומר לו הפקיד. הוא יוצא, אחרי רבע שעה האיש שוב מתייצב עם מריצה מלאה חול.

מה אתה חושב לעבוד עליי? מה אני ילד? מגחך הפקיד, כל מריצה שתביא אני אסנן לך.

שוב פעם מסננים, אחרי עשרים דקות מסיימים ושום כלום. “סע, סע” אומר לו הפקיד. הוא יוצא מהמכס מחייך, ואחר רבע שעה מגיע שוב עם מריצה מלאה חול והכל חוזר על עצמו…

בצורה הזאת העביר במכס חמישים מריצות, כל אחת מהן סוננה כמו שצריך והוציאה לפקיד המכס ולעובדיו את המיץ.

אחרי חמישים מריצות תופס אותו הפקיד- בוא רגע הצידה..

“תסביר לי מה יש בחול הזה?”

אין שום דבר… חול! מה לא ראית חול מימיך?  הוא מיתמם. הפקיד לוחץ עליו לספר לו, ואחרי שהבטיח שלא יאונה לו כל רע, התגלגל האיש מצחוק.

אתה מתעסק בחול, בינתיים אני מבריח מריצות!! כבר חמישים מריצות העברתי….

אחת ההצלחות העיקריות של היצר הרע זה לגנוב לנו את היום. במשך היום אנו מסתובבים סביב עצמנו, ההספק והלחץ מעסיקים אותנו, כל אחד ותעסוקותיו, המשותף לכולנו – שעוד יום עובר וחולף לבלי שוב!

אותו דבר עושה לנו היצר הרע, נותן לנו להתעסק בניפוי חול. פעם זה עבודה ופעם קניות, פעם מסיבה ופעם חובות, בינתיים הוא מבריח מריצות- הוא גונב לנו את היום!

חס ושלום, יום אחד, יש מי שיתעורר בגיל שמונים על ספסל ברחוב ויאמר לחבר שלו: ‘אברהם, כמה מוניות עברו כבר, שמונים או שמונים ושתיים?’

כל יום אנו בהספק, במרוץ בלתי פוסק… ובינתיים הזמן חולף.

מה שנשאר לנו ביד בסופו של דבר, זה השתתפות כמה דקות בשיעורים, תפילה שהספקנו בדרך לעבודה, איזה אמן חטופה ומצווה קטנטנה… עם הדברים הללו אנו באים למעלה… והמחשבה על כך מאוד מייאשת, לכן אנחנו תמיד מתחמקים להעמיק בנושא.

אך הראיה צריכה להיות אחרת לגמרי. מסופר על רבי ישראל סלנטר זיע”א שפעם הלך ברחובות קריה בשעת חצות לילה ושמע קול מאחד הבתים, כשהתקרב לכיוון הבית ראה סנדלר פשוט מתקן נעליים לאור הנר. אמר לו הרב, מה מעשיך בשעה כה מאוחרת?? אמר לו הסנדלר: כבוד הרב, כל זמן שהנר דולק אפשר לתקן. למד מזה הרב לקח עצום וקבע אמירה זו תמיד בפיו: “כל זמן שהנר דולק -נר ה’ נשמת אדם- אפשר עוד לתקן”

כל עוד אנחנו כאן בעולם הזה אפשר להרוויח, הרי אנחנו לא פראיירים, אם היצר לוקח לנו – ניקח לו חזרה! לקח לנו עשרים וארבע שעות ניקח לו שעה בחזרה, לוקח לנו שבת ניקח לו בחזרה.

“עדיף כלב חי מן האריה המת” אנחנו חיים, אמנם בקרשים… אבל חיים ונושמים. לנשום זה המון! אברהם אבינו, יצחק ויעקב וכל הצדיקים כולם צדיקים וקדושים – אך הם לא בעולם הזה! אנחנו נמצאים כאן, בידינו כוח עצום להספיק לאגור ולאסוף, להרוויח ימים, שעות ודקות יקרות ולא להתעסק בחול.

יש פתגם סיני שאומר: “הזמן הכי טוב לשתול עץ היה לפני 20 שנים. הזמן הבא הכי טוב הוא עכשיו!!”. ניקח את הזמן שלנו בידיים ומעכשיו נתחיל להשתמש בו כראוי.

אהבת? שתפו הלאה
Share on print
Share on facebook
Share on whatsapp

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

החודש עובדים על מידת החסד:
ספרו לנו על מקרה חסד אישי ואולי תזכו בפרס!

שלחתם? נכנסתם להגרלה

18-Mail
הרשמה לעדכונים
פרויקט במדרכה | הנערים משתפים למה הם באים למפגשים בכל שבוע
פרויקט במדרכה | הנערים משתפים למה הם באים למפגשים בכל שבוע