הגמרא מספרת כי ר’ יוחנן שאל אישה אלמנה וזקנה מדוע את מגיעה להתפלל דווקא בבית הכנסת שלי, הרי את מתגוררת במרחק רב וישנם כמה וכמה בתי כנסת מהבית שלך עד לבית הכנסת זו? ענתה לו אותה זקנה אני רוצה הרבה שכר –’שכר פסיעות’ אם משלמים על כל צעד וצעד למה שאתפלל קרוב?
מה משמעות הסיפור שהגמרא הביאה? אומר הרב גלינסקי זצ”ל הגמרא מביאה לנו סיפור זה בהערכה לצורת המחשבה של אותה אישה, היא יצאה לחפש דברים קשים, היא לא ביקשה לה חיים קלים היא ידעה שבחיים של ויתור עצמי אולי לא מזיעים אבל גם לא יוצא מזה כלום היא חיפשה חיים של מאמץ.
במה זכתה רות המואבייה לכתר מלכות? לזה שדוד מלך ישראל מחבר ספר תהילים יהיה מזרעה? לזה ששלמה שעליו נאמר ה’חכם מכל אדם’ מצאצאיה? ועוד שהיא חיה עד זמנו (היא נקראה בפסוקים ‘אימה של מלכות’).
הגמרא במסכת יבמות (מז’:) מספרת שנעמי אמרה לה לכי! לא כדאי לך להידבק ביהדות, (מזה הגמרא שם לומדת איך מקבלים גר, שנעמי עשתה כדין) והיא לא ויתרה עד שכתוב בפס’ “ותרא כי מתאמצת היא ללכת איתה ותחדל לדבר אליה” (רות א, יח) רק אחרי שנעמי ראתה שרות לא מוותרת היא חדלה ממסע הדחיה.
המסכנה הזאת רות, עזבה בית עשיר של מלך מואב – עגלון, ולמעשה ,היא הפקירה את עצמה בתכלית. נעמי ניסתה בכל דרך אפשרית להראות לה את הקושי וההקרבה שטמונה ביהדות: אמרה לה יש יום בשבוע שאסור לצאת מהעיר (‘אסיר לן תחום שבת’) והיא עונה לה הכל טוב אני איתך, להישאר בעיר ‘באשר תלכי אלך’ ואם לא תלכי לא אלך… נעמי המשיכה ‘אסור עלינו יחוד איש עם אישה’ ורות לא נרתעת ‘באשר תליני אלין’ ביו אם זה יהיה לבד בשדה תחת כיפת השמיים אני איתך…. אנו מצווים שש מאות ושלוש עשרה מצוות זה לא צחוק, אנו עַם עִם הרבה קשיים והתחייבויות והיא לא נכנעת ועונה ‘עמך עמי’ אף על פי כן אני נכנסת לעם הזה למרות הקשיים. אין אצלנו עבודת כוכבים אין עוד אלוקים, רק אחד, והיא בשלה – ‘אלוהייך אלוהיי’. נעמי מנסה לבאר לה את ההשלכות יש עבירות שעונשן מיתה ‘ארבע מיתות נמסרו לבי”ד’ רות מסתכלת לה בעיניים ועונה מוות כיהודייה עדיף, ‘באשר תמותי אמות ושם אקבר’.
נעמי רואה את הבחורה שלפניה שלא מפחדת מקשיים, מהתאמצות, ואז קיבלה אותה בשמחה. והיא זכתה בכל הקופה הנביא מספר שהיה לה כיסא מיוחד ליד המלך בתור אימה של מלכות כל השושלת המפוארת של בית דוד התחילה מגרה שהייתה גויה עשירה והפכה לבחורה ענייה עד שאספה שִכְחַה בשדה וכל זה בגלל שנכנסה לקושי ללא מורא ועל ידי המסירות נפש הזו זכתה לזה שמלך המשיח יהיה מזרעה. אומר הרב גלינסקי זצ”ל אם האדם עושה את כל אשר ביכולתן למען המטרה אין לשער את ההצלחה שהוא היה רואה בעמלו רק שבדרך כלל הייאוש מכרסם בנו, תדעו כי לא כדאי לוותר על מאמץ, ניקח לדוגמא את לאה אימנו ילדה שגדלה על ברכי לבן ומרגישה שלא זו הדרך, לא באתי לעולם כדי לסחור בצאן ולהתעסק בגשמיות היא יודעת טוב מאוד שיש לה בני דודה שאחד מופלא במידותיו, איש תם, יושב אהלים, בחור כלבבה שפיצח את השיטה איך להתעלות ולעלות בדרך לשלמות אך יש לו אח בכור רשע מרושע, רוצח נבזי, שטוף זימה ועבירות ולאוזניה מגיעה שמועה שהיא מיועדת לו, לפרחח, שהרי ‘גדולה לגדול וקטנה לקטן’ היא לא מוכנה לקבל את הדין ועל ידי תפילה ועוד תפילה ועוד אחת, קורעת את הגזירה ונישאת ליעקב (יש המבארים בזה את האימרה שלה לרחל ‘המעט קחתך את אישי’ שהרי הוא שלי אני קניתי אותו על ידי עמל ויזע עד שנאמר עליה ‘ועיני לאה רכות’ ומבארים מדמעות), יש פה פייטרית אמיתית שלא מוכנה לקבל לא כתשובה, אני אלחם עד הסוף.
ועכשיו יקרא הקורא ויאמר מה אני אעשה אני הקטן השפל (עכשיו כולם נהיים ענווים) אני לא בממדים שלהן אני בקושי מצליח/ה לקיים מצוות או לשמור שבת (או כל אחד במקומו) על זה ביאר האור החיים ‘וזאת התורה אדם כי ימות באוהל’ הגמרא אומרת אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה. ישאל השואל אני? למות? הרי כתוב ‘וחי בהם’ איזה מוות התורה דורשת ממני? אומר האור החיים הקדוש לכל אדם יש חלקה שבשבילו זה מוות, תשאל חילוני שמחלל שבת אולי תשמור? הוא יענה גם אם אני ארצה אני לא מסוגל, אתה יודע מה זה יום שלם להתנתק מהכל אני א-מ-ו-ת! תשאל נערה אולי תשמרי על צניעות בשבילה זה חידלון זה פשוט לקבור את עצמה, לכל אחד מאיתנו יש תחום שהוא מרגיש שזה קודש הקודשים שלו, אך אם הוא יהיה מוכן לסדוק את החומה כחודו של מחט למען ה’ יתברך משם הקב”ה כבר יפתח לו את השאר.
חג שמח!
