היה כדאי לחכות כמה ימים שהדברים יתבהרו בבירור, ועם כל זאת, הכתובת היתה על הקיר! אי אפשר להגדיר זאת אחרת. והאמת, ניתן היה להיות יותר גרוע. נתחיל בכך שנודה שאלו ילדינו או ילדי חברינו או ילדי שכננו. קודם כל נכיל שהם חלק מאיתנו ולא הולכים להעלם בתקופה הקרובה. להפך, בצער אנו רואים שיחד עם הקורונה ישנה מגפה נוספת רוחנית-חברתית בקרב בני הנוער בערים החרדיות.
עכשיו יש להקצות את המשאבים הדרושים לפתרון הבעיה. מה צריך לעשות כל בר דעת יודע, אולם עד היום היה מי שאטם עיניו ואוזניו כבת יענה בצפיה שהדבר יחלוף. מה שברור שלא קרה, להפך, מידי כמה חודשים שמענו על מקרי וונדליזם ותקיפות, חג הפורים בשנים האחרונות נהפך בשכונות מסוימות לשדה קרב בין המשטרה לבני הנוער, ובמקום לתת מענים קבלנו עצימת עיינים והבעיה הולכת וטופחת. עכשיו היא טופחת בפרצופם של אישי הציבור.
כחלק מהפעילות הזדמן לי להכניס ברוך ה’ להכניס בני נוער מתמודדים למסגרות מתאימות, כשהליווי ממשיך ואף מתעצם לאחר הקליטה שלהם במוסד, כך שמידי פעם מתקבל טלפון ממנהל מסגרת כעוס על מעשה שובבות, ובאחריותי לבחון את הדברים ולנסות להשיב את הסדר על כנו.
לא פעם שמעתי מנהל מוסד רותח מזעם שמבחינתו זה נגמר. שאי אפשר יותר לאחר שהמעשה שלא יעשה – נעשה.
לאחר הקשבה מצידי ועם כל ההסכמה נשאלת חזרה שאלה פשוטה: מה מעידה המעידה של אותו נער? איך הוא הגיע למצב הזה? ועל כך אנו מוכרחים לתת את הדעת. כי אם הוא הגיע למצב ירוד שכזה, אמור הדבר להיות בעבורנו תמרור אזהרה. או במילה בוטה יותר: נכשלנו!. עתה הדרך להחזרתו למסגרת קלה יותר. והאנרגיות מופנות למציאת מסלול נכון בעבורו.
כבר לימדונו שחנוך לנער על פי דרכו שלו. ואין ילד רע, -יש ילד שרע לו.
ובלי להזכיר שמות. לפני קצת יותר משנה נפגשנו עם אחד מהכוחות המשפיעים בעריית בני ברק. ניתן לומר שלו היה רוצה היה יכול בקלות להועיל לבני הנוער. במהלך הפגישה אמרנו ובצדק שהכסף שיוצא על הוונדליזם ושאר מרעין בישין הוא הרבה יותר מהעלויות של התוכניות הפשוטות שצריכות להעשות לקידום הנוער המתמודד.
מיותר לציין שיצאנו ביידים ריקות. העיניים המשיכו להעצם מאז…
הגיע הזמן להתעורר!
כותב בכאב, מייחל ומצפה לשינוי, נתנאל העצני
