הרב נתנאל העצני
קורונה. פשוט לא ייאמן הדבר הזה. ומלמד כל כך הרבה. איזה סיני מסוף העולם עושה משהו וזה משפיע הלאה. עוד ועוד. ועוד מדינה, ועוד עיר, ועוד שכונה, ועוד בית. לא ייאמן האין סוף הזה… יכולת ההדבקה הבלתי ניתנת לתיאור, המהירות שהיא מגיעה עם יכולת להחריב עולמות.
האמת, זה גם מלמד על יכולת לבנות. על יכולת הדבקה של טוב. של בריאות. לו רק נרצה… ייתכן והסיני הראשון כבר יצא מזה. כבר אינו בסיכון כלל. ובכל אופן מעשיו ממשיכים לייצר כותרות. להפיל חללים. כמה כח יש בכל אחד.
כל אחד הוא מיוחד. לכל אחד מאתנו יש קסם אישי, משהו שאף אחד אחר לא יכול לקחת לך. יש כאלה שרק אתה יכול להתחבר אליהם. לדבר לליבם. להשפיע עליהם. אל תקטין בערכך! גם אם אנו מזלזלים בערך שלנו, בואו לא נזלזל ביוצר שלנו, בורא עולם שברא אותנו, שונים שכאלו, ו”כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות”. לכן לכל אחד יש גישה שונה שיכולה לפגוע בול באנשים שונים. הגיע הזמן להדביק!.
מגפה יכולה ללמד הרבה. על הכוח להדביק אחרים: לתת מעצמך לאחרים בקלות כל כך. במה שאתה מתמצא. בזה שאתה בעצם – אתה. ביכולות שלך. כל אחד מביט דקה על עצמו ורואה את היתרונות שלו. את ארגז הכלים שהתברך בהם. נו, עכשיו לך תעשה עם זה משהו. לא ביקשו ממך לייצר יש מאין, בסך הכל להשתמש במה שקיבלת. להדביק!.
נקודה נפלאה זו נמצאת בפרשתנו: כשמשה רבינו מציג את בונה המשכן בצלאל לפני עם ישראל הוא מפרגן על חכמתו: חכמה תבונה ודעת, ולחשוב מחשבות, לעשות בכל מלאכת מחשבת, ולהורות נתן בליבו.
מה זה להורות? יש מקום יחיד נוסף בתורה שנאמר שם “להורות” בפרשת שמיני נאמר: “ולהורות אל בני ישראל”. בצלאל קיבל גם תכונה נוספת להעביר הלאה את כל הידע והחכמה.
מבארים חכמינו, שיש להקיש פסוק אחד למשנהו: שכל אדם קיבל חוכמה מסוימת. כל אחד יש בו משהו מיוחד. ראוי שיורה ממנה לכל עם ישראל. שילמד הלאה. שלא ישמור זאת רק לעצמו. לא להיות רק מקבל, להוקיר טובה לבורא עולם ולתת ולהעניק הלאה. להדביק! לתת מהאיכות שלך. משהו שיגרום לאחרים להעביר גם הם הלאה. והלאה…
