הרב נתנאל העצני הי”ו
נשאל אדם, בשביל מה אתה עובד כל כך קשה, והוא ישיב: בשביל להרוויח כסף, לרכוש אוכל.
ובשביל מה לאכול? אה, זה, כדי לחיות, וכדי שיהיה כוח לעבוד… ושוב נשאל, למה לעבוד, כסף לאכול, למה לאכול, כוח לעבוד. זוהי בדיוק קללת הנחש הקדמוני.
הנחש התקלל “ועפר תאכל כל ימי חייך”. הקדוש ברוך הוא אומר לו, קח, יהיה לך אוכל בכל מקום, ללא דאגות, רק אל תבוא לבקש, תישאר מנותק לגמרי עם האוכל שלך.
כשעצם הקללה היא, שלא יהיה לו תכלית, אין מטרה אפילו האוכל שהוא אוכל יהיה תפל, טעמו טעם חול.
היה עשיר גדול שעבר על שפת הנהר וראה דייג עני, לבוש סחבות, מטיל את חכתו לקראת ערב, וממתין בסבלנות בתקווה לדוג כמה דגים.
נתמלא עליו רחמים והחליט לעזור לו, הוא יוציא אותו ממעגל העוני!. “למה שלא תדוג דגים ותמכור באופן סיטונאי?” פנה אליו בחיוך.
“לשם מה לי לדוג כל כך הרבה?” היה משהו בשלווה של הדייג.
“תוכל לקנות ספינת דייג משוכללת!” פניו של העשיר קרנו, במוחו כבר דמיין את הלה משיט את הספינה.
“ומה אעשה עם ספינת דייג?”
“תוכל לדוג כמויות עצומות, למכור ולהתעשר, אולי אפילו לקנות כמה ספינות נוספות להעסיק עשרות פועלים ולגרוף רווחים נאים.
“נו ואז?” השלווה של הדייג כמעט והוציאה אותו מהכלים. הוא עשה מאמץ לשלוט בעצמו.
“מה ואז?, ואז יתחילו לך החיים הטובים, תוכל להיות רגוע ושלו. תוכל לבוא לכאן, לשבת על שפת הנהר, להביט במים המפכים, ואולי גם לדוג להנאתך…”
חייך אליו הדייג, “תכלס’, זה בדיוק מה שאני עושה כבר עכשיו..”
תכלס’, אם אין לנו את ההווה, למה שיהיה לנו את העתיד. אם אנו כרגע לא מרגישים מיצוי וסיפוק, נהיה חסרים גם באושר העתידי שאנו כל כך מתאמצים למלאות.
אדם מוכן לקחת משכנתא 25 שנה בשביל שאחר כך יישב בביתו בשלווה. זהו טבע האדם. להתאמץ עכשיו בשביל הרוגע שיבוא אחר כך. אבל חייבים לקחת בחשבון שגם בהווה יש להיות שלווים. לדעת לעשות עצירה ממרוץ החיים, ולהשקיע גם בעצמי.
נקודה נפלאה זו נמצאת בפרשתנו: “כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם” (עקב ח ג).
מבארים המפרשים בדרך רמז: נשים לב, שלא נאמר “כי לא בלחם לבדו” אלא “כי לא על הלחם לבדו”, כי יש דברים נוספים חוץ מדאגה לאוכל הגשמי. יש גם אוכל רוחני, תכלית לחיים.
ולא על הלחם בלבד יש לחיות, אלא לדאוג תמיד גם לתכלית. ובהווה.
