מאת: הרב ניר יוסף הי”ו
אומר ר’ נחמן מברסלב, יצר הרע דומה לליצן, כזה שידיו קמוצות כאילו יש בהם משהו, כולם רצים אחריו לגלות מה מסתתר בהם, ולבסוף כשהיד נפתחת, מגלים שכלום! הכל הבל ורוח.
עושר לא מביא שמחה, אוכל ומעדנים לא מביאים שלווה. גם ההנאות הכי גדולות בעולם לא יביאו אותנו לאושר, כי גם אם הכל ילך כשורה, והחופשה המדהימה שתכננו אכן תצא לפועל על הצד הטוב ביותר, נשיג הנאת רגע שבשנייה שהיא תחלוף כבר נתכנן את זו הבאה. חופשה מהנה יותר, מאתגרת יותר, והמרוץ לעברה יתחיל כבר בנסיעת חזור. כזו שתניב לנו דקות נוספות של הנאה מדומה.
ככה זה שלא מטפלים בשורש הבעיה. בדיוק כמו כדור אקמול. משכך כאבים זמני שברגע שמתמוסס השפעתו ישוב החולה לייסוריו ולמכאוביו עד הכדור הבא, וחוזר חלילה’ הנאה ללא סיפוק אמיתי. על הנאה שכזו לא ניתן לסמן וי של ניצחון.
האדם נמשך מטבעו לצד החומרי, לעולם הזה, תר אחרי הנאות שיביאו אותו לסיפוק ואושר, והיצר מציע הצעות מפתות, נוצצות, כאותו ליצן שמושיט את ידו הקמוצה בחיוך שובה לב. מזמין אותנו לבוא לקחת .. והנה נדמה שהשגנו, היד נפתחת לה לרווחה וכלום! ריקה מכל וכל הבל וריק.
זה כמו אותו אדם שהלך במדבר צמא לעייפה וגילה מקור מים. רק מה, המים מלוחים, כל לגימה גרמה לו להיות צמא יותר, ושוב ללגום, ושוב לנסות להגיע לרוויה, – אולם ללא הצלחה.
הדבר ברור, מהנאות העולם לא נשיג אושר וסיפוק אמיתי, אדרבה, נחוש צורך למלאות את החוסר שוב ושוב. התכלית האמיתית, מקור מים חיים מרווים ומתוקים, זה תורה ומעשים טובים, אשר מביאים אושר. נתינה מביאה סיפוק.
כל אחד יכול להיות מלך. מי שמושל בעצמו ולא נותן לליצן להוביל אותו מגיע לאושר. כל שבירת טבעים מביאה סיפוק אמיתי, להרגשה רוחנית. להתעלות. להתרוממות.
המעשה המפעים והמרגש שהתרחש בשכונת “אור החיים” בבני ברק ימחיש לנו, שכשאדם מחדיר בעצמותיו את מאמר חכמינו, “היום לעשותם ומחר לקבל שכרם”, יודע שזו התכלית שלשמה נבראנו, ולא נותן ליצר הליצן לבלבלו בדמיונותיו, אז מתחיל להגיע הסיפוק.
יהודי נכבד, וחשוב, אחד מסופרי הסת”ם החשובים בבני ברק סיפר, כי לרגל 25 שנות נישואיהם החליטה רעייתו להפתיע אותו ולשמחו במתנה ייחודית.
במקצועה היא תופרת מדופלמת, במשך שבעה חודשים תפרה באיכות ובדיוק רב מפת שולחן מיוחדת במינה, כדי להבין, למי שיש קצת מושגים בתפירה, הייתה זו מפה של שישים אלף איקסים!!
בליל שבת הייתה המפה פרוסה על שולחן השבת וכולם התפעלו מיצירת המופת שאכן הייתה מושלמת.
עם צאת השבת, הגיע לביתם אברך שהיה צריך עזרה בתיקון ביריעת קלף. מכיוון שמפת הניילון שעל המפה החגיגית הפריעה וגרמה לקלף להחליק, סילק הסופר את מפת הניילון ועבד על תיקון הקלף והאותיות על המפה החדשה.
והנה קרה האסון.
ברגע של אי זהירותנשפך בקבוקון הדיו על המפה הצחורה. כתם שחרחר שהתחיל בנקודה קטנה שבן רגע הלכה והתעצמה.
הבעל לא ידע את נפשו, כמה עמל וטורח נפסד ברגע אחד, הוא החליט לצאת מהבית רגע לפני שהעניינים יוצאים משליטה. לפני שיצא, ביקש מביתו להודיע לו בעוד חצי שעה מה קורה.
לאחר חצי שעה, מטלפנת הבת ואומרת לו שהכל בסדר. כשהוא שאל איך אמא הגיבה הסבירה הבת, לא יכולנו לומר לאמא שום דבר, הרי עבודה של שבעה חודשים ירדה ברגע אחד לטמיון ומה ינחם אותה, אבל ראינו שהיא לקחה את המפה לכיוון המטבח, ורגע לפני שהשליכה אותה לפח אמרה:“עד עכשיו עשיתי שישים אלף איקסים – עכשיו אני עושה את הווי הראשון!!”.
כדי שנסמן וי בחיינו יש להתמסר. להתגבר. להקריב. למשול!.
רק הנאה רוחנית שבאה על חשבון דבר גשמי היא הנאה ניצחית!
