מאת: הודיה. ה.
אביו של ילד בעל מזג רע מאוד, כעסן ונרגן, נתן לו שקית מלאה מסמרים ואמר לו, לתקוע מסמר בגדר הגינה בכל פעם שהוא כועס.
ביום הראשון הוא תקע ארבעים מסמרים בגדר. ביום השני גם. בשלישי שלושים…
אט אט מספר המסמרים פחת וירד מיום ליום.
הוא גילה, שיותר קל לשלוט בעצמו ולא לכעוס, מאשר לתקוע מסמרים.
והנה הגיע היום בו חדל כעס. הילד לא תקע אף מסמר בגדר! הוא ניגש לאביו ובישר בשמחה ששום כעס לא היה היום.
האבא כל כך שמח. יופי כל הכבוד, אמר לבנו. מעכשיו, בכל פעם שאתה מתגבר ולא כועס לך לגדר ותוציא מסמר אחד.
הימים עברו וחלפו, הנה נשלפו להם כל המסמרים. כששמע האבא על כך שמח שמחה גדולה, חיבק את בנו ואמר לו: בן יקר שלי, איזה יופי, איזה הישג השגת! אני רוצה להראות לך משהו, בוא נלך יחד אל הגדר…
הם עומדים מול גדר העץ והאבא אומר לו, באמת התנהגת למופת, אולם הבט רגע מה נותר מהמסמרים שהוצאת. למרות ששלפת את המסמרים נותר חור. עדות אילמת לכל כעס.
הכעס מזיק כל כך לנפש וגם לגוף. ולמרות שלבסוף מתפייסים הרושם נותר ונחקק על נפשנו.
צריך לדעת יקרות. כשאנחנו כועסות, אנחנו יכולות להוציא כאלה מילים מהפה וכל כך לפגוע עד ש.. את הכאב שמילה שיצאה מהפה קשה לרפא!!
