מאת: ה”ה נתנאל העצני
ישנו דבר לא מובן:
שני אנשים. עושים את אותו מעשה בדיוק, והתוצאות הם שונות לחלוטין!
מוות בהסכמה!
מצד אחד, יהודי שמכריחים אותו להתנצר או להתאסלם ואינו רוצה. עומד בגאון ומצהיר יהודי אני, ומוכן למות בעד יהדותו, – מוות בהסכמה.
ומצד שני, יהודי שסבל ועבר קשיים בחייו עד שהחליט לוותר, לשים קץ לחייו, להתאבד. גם הוא הגיע להחלטה פנימית למות. – מוות בהסכמה.
המתבונן מן הצד רואה: שני אנשים, שעושים את אותו המעשה. מוותרים על חיותם. ובכל זאת, תוצאתם שונה בתכלית! הראשון מקדש שם שמים ומגיע לרום המעלה, עד שאין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתו. והשני, יורד לדיראון עולם. אף אינו נקבר אלא בחלקה מיוחדת המיועדת לאלו שנטרפה עליהם דעתם!.
רואים מכאן. שגם לוותר צריך לדעת למה מוותרים. מה המניע?. על מה להפסיד.
והמניע הוא כמו הכיוונון בזריקת חץ. הזריקה לא חשובה כמו הכיוון אליו אני רוצה שהחץ יפגע.
אם יש מטרה נעלה הרבה יותר אזי אין לך קידוש ה’ גדול מזה! אולם אם מוותרים חס ושלום כי קשה לי, כי נמאס לי… על בריחה מהתמודדות משלמים ביוקר.
נקודה נפלאה זו נמצאת בפרשתנו, ואילולא שהשל”ה הקדוש מביא אותה לא היה ניתן לאומרה על משה רבינו:
פעמיים משה רבינו החליט לוותר, מתוך ייאוש על כישלון מנהיגותו. פעם אחת זה קורה מיד אחרי חטא העגל: “וְאִם-אַיִן מְחֵנִי נָא מִֽסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָֽבְתָּ” (שמות לב לב). ופעם נוספת בפרשתנו: “וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִּי הָרְגֵנִי נָא הָרֹג” (בהעלותך יא טו).
אומנם אותה הבקשה, אולם עם תוצאות שונות.
בבקשה הראשונה משה היה מוכן למות למען עם ישראל! גילוי מנהיגות אמיתית ומסירות הנפש הזו גרמה לבורא עולם למחול לעם ישראל על חטא העגל ולקבל את דברי משה.
אולם בפרשתנו, כשמשה רבינו כביכול, רואה שעם ישראל מתאווה לבשר והם מחפשים עלילה בכדי לפרוק עול, נאבדת תקוותו בהם עד כדי כך שהוא מעדיף למות מרוב ייאוש. ועל כך משלם מחיר כבד. שמיד לאחר בקשתו נאמר, “אֶלְדָּד וּמֵידָד מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה” (בהעלותך יא כז), ומה נבואתם, שמשה מת ויהושוע מכניס את עם ישראל לארץ.
כי בריחה מהתמודדות היא לא אופציה! ואף שזה אותו מעשה בדיוק, המניע הוא העיקר.
על מה אני מחליט לוותר ולמה. האם יש מטרה נעלה יותר למעשינו, או שאנו סתם, בורחים מהתמודדות…
שבת שלום.
