מספרים על מלך אחד שהיו לו שלושה בנים, וכשהרגיש שיום מותו ממשמש ובא, קרא לשלשת בניו ואמר להם: בני היקרים רצוני שאחד מכם ימלא את מקומי לאחר מותי, ועל כן עליכם ללכת ולהסתובב בעולם כדי ללמד חכמה, ומי שילמד ויהיה לו חכמה וידע רב יותר, הוא יזכה לשבת על כיסאי לאחר מותי.
שמעו זאת בניו, ועלו שלושתם על ספינה והפליגו בים. והנה הם רואים באמצע הים אי גדול ויפה מאד, והחליטו לרדת עליו. הם יצאו מהספינה, ועלו על האי, מתקרבים ורואים שערים גדולים, ובשערים היו שומרים שאמרו להם: אתם רשאים להיכנס לאי ולאכול ולשתות כפי שתחפצו, והכל ללא תשלום, אולם אין להוציא מחוץ לאי דבר, ואפילו גרגיר אחד של אוכל.
שמחו האחים, ונכנסו לאי, וראו בו הרבה אילנות ועצי מאכל מיוחדים במינם, ושפע של אוכל, ונהרות ומעינות נפלאים, וכסף וזהב מושלכים בכל עבר.
אחד האחים הייתה לו תאוות ממון, והחל לאסוף כסף וזהב, ומילא שקים וארגזים ככל שיכל. האח השני הייתה לו תאוות האכילה, והיה זולל ואוכל מכל הבא ליד, ממש לא הפסיק מלאכול. אבל האח השלישי היה חכם יותר, והיה בודק ומתבונן באילנות היפים, וחוקר ודורש כיצד הם נעשו, וכיצד הפירות גדלים בצורה יפה ומשופרת, והיה רושם כל דבר, כדי לדעת כיצד לשפר את החקלאות בארצם, והיה אוכל ושותה מעט, וממשיך בחקירות.
והנה, לאחר זמן מגיע מכתב מהמלך שיחזרו לארמונו, ולכן התכוננו האחים לעזוב את האי. האח הראשון שאסף כל אותו הזמן כסף וזהב, העמיס את השקים המלאים על כתפיו ובא לצאת משערי האי, אך לצערו תפסו אותו שומרי האי ולקחו מידו את כל מה שאסף, מפני שאין להוציא מחוץ לאי שום דבר, ולכן עלה לספינה ללא שום דבר.
האח השני שהתרגל לאכול ללא הפסקה, עלה לספינה והחל לחוש ברעב, ולאחר זמן קצר מת מרוב רעבונו.
והאח השלישי עלה לספינה עם כל החוכמה שאסף ורשם במשך אותו הזמן. וכשהגיע לארמון המלך שטח בפניו את כל חכמתו וסודותיו, ובזה נתגדל שמו מעל כל אחיו, וזכה לשבת על כיסא המלכות של אביו.
הנמשל הוא: שלושת האחים כנגד שלושה סוגים של בני אדם. ישנם אנשים שמבלים רוב ימיהם באכילה ושתיה, ובסופו של דבר לא לוקחים עמם את מה שאכלו. וישנם כאלו שרודפים אחרי הממון, ואותו ממון נשאר לאחרים.
אולם מי שרודף לדעת את ה’ וללמוד תורה, הרי הוא מלך המולך על תאוותיו ועל יצריו והוא המאשר האמיתי, ועליו נאמר: “ותשחק ליום אחרון”.
