מספרים על שלוש תלמידות סמינר שחזרו באוטובוס לביתם לאחר הלימודים. הם עלו וישבו במושבי האוטובוס האחוריים וכדרכם של נערות החלו לפטפט ולשוחח. מהר מאוד הפכה השיחה לרכילות. במיוחד כשהן הזכירו את רבקה חברתן לספסל הלימודים. על האירוסין שלה בשבוע שעבר, על מה שקרה איתה בשיעור היום, ואתמול. ועל כמה שהיא תהיה קשה לבעלה. אויש כמה היא מפוזרת ומעופפת. כך במשך כרבע שעה הן “משבחות ומפארות” את רבקה חברתן.
לפתע הסתובבה אליהן אישה מבוגרת שישבה בספסל לפניהן, “תודה רבה,” אמרה ונעמדה תוך שהנערות מביטות בה בחשש, “שתדעו לכן, שעזרתם לי מאוד, הנכד שלי התארס עם חברה שלכן. אבל כמו שאני מבינה ממכן היא לא מתאימה לו. בזכותכן, נבטל את השידוך, ושוב תודה רבה”. האישה סיימה את דבריה ופנתה לדלתות האוטובוס.
הנערות המשיכו לשבת נדהמות. לא בזכותן – בגללן. בעוד שניות ספורות האוטובוס יגיע לתחנה שם תרד הסבתא של החתן המיועד ויחד איתה ירד גם השידוך של רבקה. הן אומנם צחקו עליה כל הדרך אולם לעולם לא ייחלו לעולל לה אסון שכזה.
רגע לפני שעזב האוטובוס את התחנה התעשתו הנערות וירדו בריצה תוך שהן מקיפות את האישה מכל עבר. סתם דיברנו, הן התחננו. לא התכוונו, היא תלמידה מצוינת, זה אנו שהגזמנו..
תחינותיהם נפלו על אוזניים אטומות. לא יקום ולא יהיה. שמעתי מפורשות עד כמה היא לא יוצלחית. אתן הצלתן לנו את כל המשפחה. באמת תודה… רק כשדמעות החלו לבצבץ מעניהן של הנערות התחשבה בהן האישה והקשיבה לדברים הכנים. דעו לכן, אמרה ברצינות, אינני מכירה את רבקה חברה שלכן וכמובן שהיא איננה מאורסת לנכד שלי. רק תראו כמה כוח יש למילים שלנו ואיזה השלכות הן יכולות לחולל.
דוד המלך כותב בתהילים “מה ייתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה”. מהי התועלת שיש לנו כשאנו מדברים לשון הרע. והרי הכל תועלת מדומיינת. כיוון שמזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד ראש השנה וכיוון שאין אדם נוגע במוכן לחברו, אין לנו למה לנסות ולהקטין את האחר.
