הרב אברהם כהן • ניצול הזמן
דוד מלך ישראל היה באמונה וקירבה לה’ יתברך שמעטים זכו לה. התלמוד במסכת שבת (ל.) מספר שדוד פנה לה’ בבקשה: “ריבונו של עולם, הודיעני ה’ קיצי ומידת ימי מה היא (כמה זמן אני אמור לחיות)?”
אמר הקב”ה: “גזירה היא מלפניי, שאין מודיעים מידת ימיו של אדם” ניסה דוד שוב: “אדעה מה חדל אני (באיזה יום לפחות אני חדל ובטל מן העולם)?”
אמר לו הקב”ה: “בשבת תמות”. דוד שומע זאת ומבקש: “אמות בערב שבת” (כדי שיוכלו להתעסק בי ובהספדי) אמר הקב”ה: “כי טוב יום בחצירך מאלף” מבארת הגמרא טוב לי יום נוסף שאתה יושב ועוסק בתורה מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפניי על גבי המזבח ואיני חפץ לותר על יום אחד שלך. (זו הסיבה שדוד המלך מזוהה עם סעודה רביעית הנאכלת במוצאי שבת, שאם יצאה שבת הבין דוד המלך שניתן לו עוד שבוע של חיים לפחות אז היה סועד בהודיה לה’ יתברך)
בגמרא זו טמון הרבה מוסר השכל כמה שווה יום אחד של חיים. 24 שעות תמימות.
ואם נאמר שזה נכון רק כלפי דוד המלך, שהיה חשוב אבל אנחנו לא כמוהו, נספר שפעם פורסם שכל סיגריה מקצרת 12 שניות מהחיים אנו עדיין רואים אנשים שמעשנים גם 20 סיגריות ביום ובמשך שבוע 120, חודש שווה 480 (12*480= 5760 שניות שהם 96 דקות שנעלמות בחודש) ולא מפריע לאף אחד לאבד כל כך מעט זמן….
ה’חזון איש’ התבקש מאחד מבאי ביתו לומר מעט דברי חיזוק על ניצול הזמן, נענה ה’חזון איש’ והחל לספר מעשה בשני גדולי ישראל, ‘אחד מהם ר’ יואל סירקיס זצ”ל בעל ה’בית חדש’ (המוכר כב”ח שהוא ממפרשי הטור הבכירים) חיפש לביתו הצדקנית שידוך, לבחורה כה מעולה מגיע בעל משכמו ומעלה והב”ח היה מוכן להשקיע ולהתאמץ העיקר שיהיה לה בעל מהשורה הראשונה, לאחר זמן מה נמצא בחור העונה על התנאים הלא הוא ר’ דוד הלוי סגל בעל ה’טורי זהב’ (המוכר כט”ז שהוא ממפרשי ה’שולחן ערוך’ הבכירים) במהלך השידוך הב”ח הבין את גודל הזכייה והבטיח לט”ז שהוא יאכילו על שולחנו ואינו צריך לדאוג, כמו כן הבטיח לו מנת בשר יומית על מנת שיהיה חזק ללימוד התורה, לימים הגישו לט”ז ריאה במקום בשר הט”ז אכל ולאחר כמה ימים הלך ותבע את הב”ח לדין תורה, בטענה: “הריאה מבני מעיים ואינה ראויה להיקרא מנת בשר” בית הדין שמע את הצדדים ופסק לטובת הב”ח שאחרי הכל בני מעיים נכנסים תחת הכותרת של בשר’.
ה’חזון איש’ המשיך, ‘כל העניין עורר פליאה גדולה איך אדם מורם מעם כמו הט”ז יורד לפסים כאלה של ללכת לתבוע את חמיו בגלל חתיכת בשר שלא הייתה לטעמו’ אלא הסביר ה’חזון איש’ ‘שהט”ז למד בהתמדה עצומה עד כלות הכוחות וביום שאכל את הריאה שהוגשה לו נגמרו לו הכוחות 7 דקות קודם הרגיל הט”ז שידע את ערכן פחד שיתבעו את חמיו על אותן 7 דקות לכן החליט לתבוע אותו בידיעה שיפסיד ומה שיפסק פה בבית דין של מטה יהיה מקובל גם שם למעלה.
אם נשים לב הדיון על 7 דקות בהערכה גסה זה קצת יותר ממשך הזמן לקריאת טור זה. זמן לכאורה מועט, עכשיו אנו מבינים יותר עד כמה שהזמן היה מוערך אצל גדולי ישראל.
הרב יוסף רוזין שנקרא הגאון מרוגטשוב היה גאון אדיר עם שכל חריף ביותר וקליטה וזיכרון לא אנושיים, פעם עבר עם אחד מידידיו ברחובות דוינסק וראה שלט גדול הכתוב ברוסית הרב שאל את חבירו מה כתוב בשלט החבר ענה ותרגם לרב את הדברים ושאל מבלי יכולת להתאפק “הלא כבודו עילוי גדול ובעל תפיסה חדה והיות והרב מכהן כרב עיר ברוסיה טוב שהרב ישלוט בשפה המקומית והלא לפי כשרונו של הרב לא יהיה נחוץ יותר מיום כדי ללמוד את השפה, אין הדבר כדאי?” הרב ענה לו בפשטות: “אתה צודק שאני צריך לדעת את השפה וכבר בחצי יום אוכל לדעת את השפה על בוריה, אך למי יש חצי יום פנוי להקדיש לזה?”
עוד מעשה מעניין המלמד על שווים של שניות בודדות בעיני גדולי הדור סיפר הרב אברהם גבאי מלונדון:
הרב עובדיה יוסף זצ”ל ערך מדי פעם מסע לקהילות ישראל שבגולה כדי לחזק את יסודות התורה וההלכה לכל יהודי על הגלובוס, כשהגיע פעם במסעו ללונדון הוזמן להעביר שיעור בבית ספר יהודי באחת העיירות כל בית הספר התמלא באנשים שרצו לחזות ברב הגאון שהגיע מארץ הקודש ולשמוע את שיעורו, מאות תלמידים ומבוגרים מילאו את החדר, הרב הגיע והחל להעביר את השיעור בשלב מסוים הבינו שצריך מתרגם שיעביר את הדברים של הרב בשפה האנגלית לכל השומעים שבניהם יש גם שאינם בקיאים בשפת הקודש על בוריה, המתרגם עלה וכל מספר משפטים, הרב הפסיק את השיעור על מנת שהמתרגם יעביר את הדברים לפתע הבחין הרב אברהם גבאי שלמרות שהמתרגם התחיל לתרגם הרב עדיין ממלמל משהו וחשב שהרב לא סיים לדבר ורוצה לומר משהו כשהתקרב שמע שהרב פשוט מנצל את השניות שהמתרגם מדבר ואומר משניות.
כמובן שאנו לא בדרגה זו. אומנם ראוי שנבין שכל רגע שעובר לא חוזר אם נדע לנצל אותו למצוות, למעשה טוב, לשיחה טובה עם חבר, אפילו למחשבה טובה, השניות האלו יהיו שלנו לנצח נצחים ואף אדם לא יוכל לקחת לנו אותם.