שיקר שנעדר מהעבודה כי סבתא נפטרה ולפתע התקשרו להודיעו שנפטרה
חשיבות הזהירות מטעות באמירה שלא מכבדת
שתף מאמר זה
Share on print
Share on facebook
Share on whatsapp

מסופר שאל ביתו של הגאון הרב קניבסקי שליט”א נכנס פעם יהודי צעיר שבור ורצוץ , ובפיו סיפור מזעזע . אותו יהודי עובד במקום עבודה מסוים , ובאחד מימות השבוע שעבר החליט לקחת חופש מהעבודה , ולהיעדרותו לא היה שום תירוץ מוצדק . מששאל אותו המעסיק מדוע לא הגיע לעבודה , השיב לו , כי סבתו נפטרה בפתאומיות , ולכן לא הגיע . כמובן שהסיבה נתקבלה בהבנה, ובהשתתפות בצער העובד . אבל האמת היתה שהבחור שיקר, וסבתו לא נפטרה. אלא שמאחר ולא היה בפיו מענה ראוי , פלט מפיו שקר מוחלט. והנה, לא חלפו להם 48 שעות , והסבתא נפטרה בפתאומיות! לדבריו , סבתו היתה אשה בריאה וחזקה , ופטירתה הפתאומית הותירה את כל בני המשפחה מזועזעים . מצפונו של הנכד לא שקט ולא פסק מלייסרו . לבו נקפו , שמא במו פיו גרם לפטירתה של סבתו היקרה . היהודי הגיע לפני מרן הרב קניבסקי , וביקש לשאול האם הוא אשם בכך , ומה תקנתו . הרב קניבסקי לא הרגיע אותו כלל . אדרבה , הטיח בו דברים קשים : למה דיברת שטויות ! עשית לא טוב , אסור לדבר שטויות . והוסיף ואמר: “באמת יתכן שהדיבור המיותר הזה גרם לכך שנפטרה הסבתא , שהרי ברית כרותה לשפתיים, ותקנתך עכשיו תהיה על ידי שתלמד משניות יום – יום , לעילוי נשמתה במשך כל השנה , ובכך יכופר לד’ ועל זה אומר דוד המלך ע”ה בתהילים: “שומר פיו ולשונו – שומר מצרות נפשו”.

ומדברי רבותינו במקומות רבים . כוח עצום נודע לדיבור הפה , בברכה או בקללה , אך עלינו לדעת כי הכוח העצום נודע לדיבור גם באמירה פשוטה , מחוסרת כוונה כביכול . גם בה עלול האדם להזיק ולפגוע , כמו כן לברך ולהשפיע טוב . הנה שלמה המלך עליו השלום מזהיר כי ” שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו ” ( משלי פרק כא פסוק כג ) ובפשטות אמורים הדברים כלפי זהירות מחטאים התלויים בדיבור . אולם עלינו לדעת , כי לפסוק זה יש משמעות נוספת . בכוח הפה והלשון עלול האדם לקבוע לעיתים את גורלו לרעה . וכמאמרו של שלמה המלך במקום אחר ( משלי פרק יח פסוק כא ) ” מוות וחיים ביד לשון ” , לפעמים כפשוטו ממש ! ואכן , פעמים רבות מצאנו בדברי רבותינו אזהרה מפורשת ( ברכות יט . ) ” אל יפתח אדם פיו לשטן ” , ” ברית כרותה לשפתיים ” . הנה כך מספרת לנו הגמרא ( כתובות סב 🙂 , כי יהודה , בנו של רבי חייא וחתנו של רבי ינאי , היה רגיל ללמוד כל השבוע בבית המדרש , ורק בערב היה שב לביתו , לשהות במחיצת בני ביתו במשך השבת . קדושתו של יהודה היתה עצומה , וכאשר היה שב לביתו היה נראה מרחוק עמוד אש , מלהט על ראשו . בערב שבת אחד נמשך יהודה אחר לימודו ושכח לשוב לביתו , ורבי ינאי , שהשקיף מבעד לחלון ולא הבחין בעמוד האש מרחוק , הורה לבני הבית לנהוג מנהג אבלות באומרו “אילו היה יהודה חי – לא היה נמנע מלשוב לביתו!” אמירתו של רבי ינאי, מספרת הגמרא, שאפילו שנאמרה בטעות נחשבת כאמירה ומתקיימת.

אהבת? שתפו הלאה
Share on print
Share on facebook
Share on whatsapp

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

החודש עובדים על ניצול זמן:
עובדים על ואהבת
שולחים סיפור אישי על עזרה לחבר ונכנסים להגרלה
צעירים משפיעים!
18-Mail
הרשמה לעדכונים
פרויקט במדרכה | הנערים משתפים למה הם באים למפגשים בכל שבוע
פרויקט במדרכה | הנערים משתפים למה הם באים למפגשים בכל שבוע
דילוג לתוכן