פורים – להיות שמח באמת!

מי שמשרת את המלך לא יכול להיות רגע אחד בעצבות • הרב אברהם כהן במסר שיחזיר לנו את החיוך לפנים
שתף מאמר זה
Share on print
Share on facebook
Share on google
Share on whatsapp

מאת: הרב אברהם כהן הי”ו

אומרים שהיום השמח בשנה הוא היום האחרון של חודש תמוז. כי משנכנס אדר צריך להרבות בשמחה, שמחה שהולכת ועולה עד לראש חודש אב שאז מתחילים למעט. חיוב השמחה הוא כל השנה שנאמר “עבדו את ה’ בשמחה”.
מסופר על ילד שנשאל: מה אתה רוצה להיות שתהיה גדול? והילד ענה: שמח. השואל התחיל לצחוק ואמר, לא הבנת את השאלה… ענה לו הילד: לא הבנת את החיים…
בשביל מה להיות כל כך שמחים? ניקח לדוגמא את התקופה שלאחר גלות בבל, כותב הנביא נחמיה “ויהי בחודש ניסן ואשא את היין ואתנה למלך ולא הייתי רע לפניו” מבאר רש”י, שלא הייתי רגיל להיות רע לפניו, כי רק שמח וטוב לב, ועכשיו הייתי זועף ורע פנים. “ויאמר לי המלך מדוע פניך רעים ואתה אינך חולה, אין זה כי אם רוע לב”. מבאר רש”י, שחשד בו ששם לו רעל במשקה היין.
נשאלת השאלה למה שיחשוב כך, מה, לא קורה שאדם מגיע לעבודה במצב רוח ירוד, אולי אשתו חולה, אולי עבר עליו משהו, למה לחשוב שהוא בא למרוד במלך?
מבארים חכמינו: מי שמשרת את המלך חייב להיות שמח!. ואם הוא לא שמח כנראה אינו מעריך את המלך ולכן הוא חשב ששם לו רעל ביין.
אנו אומרים בברכת הלבנה על השמש והירח: “חוק וזמן נתן בהם שלא ישנו את תפקידם, ששים ושמחים לעשות רצון קונם”.
לכאורה מה הקשר בין עשיית התפקיד לשמחה, אלא בדיוק כמו שהסברנו, רק כששמחים לשרת את המלך עושים את התפקיד בצורה הטובה ביותר.
אז יש לנו עצה להגדיל את השמחה: להחדיר אל ליבנו את מי אנו משרתים ועל הזכות שנפלה בחלקנו. ונכון, יש גם קשיים, צרות ומועקות, שלכאורה מקשים את החיים, אולם תפקידינו לקחת את הלימון ולהפוך אותו ללימונדה, את החיסרון להפוך ליתרון. זה כמו הצדפה שנמצאת בקרקעית הים ויוצרת פנינה יקרה. תהליך היווצרות הפנינה הוא מדהים ביותר, גרגיר חול שחודר את תוך הצדפה הרגישה ומפריע לה להמשיך בשגרת חייה, בכדי למנוע את אי הנוחות נתן לה בורא עולם יכולת להפריש חומר מיוחד שעוטף את הגרגיר הפולשני ומרגיע במעט, וכששוב מציק אז שוב ההפרשה וכך נוצרת פנינה מדהימה ויקרה.
גם לנו יש את אותם יכולות להפוך חיסרון ליתרון נתן לנו הקדוש ברוך הוא מתנה חשובה ויקרה ושמה אמונה. ברגע שאדם מחדיר לעצמו שבורא עולם נמצא איתו בכל רגע אין שום סיבה להיות עצוב ודואג שכל מה שעושה הקדוש ברוך הוא לטובה הוא עושה. זה כמו אותו ילד שהסתובב בחוף הים כשהוא מרוח כל כולו בקרם הגנה לבנבן. בעיניים, בגבות, בשפתיים, בריסים, ואיפה לא. אז אמר לו מישהו שיזהר, שלא יכנס לך לעיניים.. ענה לו הילד בביטחון: “אבא מרח לי. ואבא יודע מה הוא עושה!”.
זה הבסיס. להאמין שאבא יודע בדיוק מה הוא עושה!
בית שבו שרויה השמחה זוכה לילדים בריאים שלא מושפעים מאוירת הרחוב. עם שמחה חינוך הילדים הרבה יותר קל. ילד שגודל ורואה את הוריו שמחים בדרכם לא צריך מילות שכנוע על צדקת הדרך. הדיבורים מיותרים.
ר יצחק הוטנר גדל כילד בתקופה קשה ביותר, תקופת ההשכלה, שרבים וטובים בני העשרה שנפלו באותה תקופה. ואף על פי כן, צמח להיות גדול בישראל.
כששאלוהו איך שרד בניסיונות הדור השיב וסיפר על הבית בו גדל. בית של עוני. איך להוריו לא היתה פרוטה לפרוטה. יין השתמשו רק לקידוש והבדלה ומיד בצאת השבת קיפלו את מפת השבת כדי שלא תתלכלך ואין אחרת. שמלה אחת היתה לאימו והיא לבשה אותה לכבוד שבת. יום אחד. חזר מהלימודים, וכשאימו שאלה איך היה היום, השיב יצחק בחיוך, היום סיימנו מסכת בבא קמא.
מהר קמה אימו ושאלה מדוע לא אמרת?! פרשה את מפת השבת על השולחן החליפה לשמלה החגיגית וחילקה לבני הבית דברים טעימים. שאל יצחק: אמא מה קרה, ואימו ענתה: הבן שלי סיים היום מסכת, איך לא אשמח ואחגוג?!
מה כוחה של שמחה בבית וכמה השפעתה חשובה מאין כמותה.
כידוע הרב כהנמן הקים עוד בפונוביז’ שבליטא ממלכת תורה, עד בואה של השואה שהחריבה לו הכל. כשעלה לארץ הקים שוב בעשר אצבעות את ישיבת פונוביז’, וגם בשנות חייו האחרונות כשהיה חולה מאוד המשיך להסתובב על פתחי נדיבים ולהתרים למען הישיבה. אחד ממקורביו שהבחין עד כמה זה קשה שאלו, מהיכן מגיעים כוחות מסירות הנפש לעמוד בכל הקשיים והרב כהנמן השיב וסיפר: שכשהיה ילד, היה מנהג להביא לרב העיירה משלוח מנות, ובגלל שהיו משפחה מורחבת היו מגרילים בין האחים מי מביא את המשלוח. כמובן שהמשלוח לא היה משהו מיוחד בסך הכל כמה חתיכות עוגה ובקבוק יין.
כמה ימים לפני פורים נכנס אביו הביתה כשהוא שמח ומאושר. מה קרה? הוא פגש בדרך מוכר ספרים וקנה ממנו מסכת בבא בתרא שלמה (דבר נדיר באותם ימים) אותה מתכוון לשלוח לרב העיירה.
בגורל עולה לא אחר מאשר הרב כהנמן, הוא צועד עם העוגה היין והמסכת אל בית הרב, מגיש את העוגה והיין לרבנית ואת הגמרא לרב. ואז קורה מחזה מרגש שנחרט בליבו. הרב תופס את המסכת ומתחיל לרקוד בשמחה, הוא מבקש מהרבנית לקבל כמשלוח מנות שעה אחת ללמוד במסכת החדשה. “חשבתי לעצמי,” מספר הרב כהנמן, “אם רב בישראל מסוגל לשיר ולרקוד ממסכת אחת במשך דקות ארוכות, אני יקדיש את חיי בכדי להרבות כמה שיותר תורה”.

אהבת? שתפו הלאה
Share on print
Share on facebook
Share on google
Share on whatsapp

כתיבת תגובה

18-Mail
הרשמה לעדכונים
קצרצרים - סיפור מדהים | קיצור שולחן ערוך | הרב אבי כנפו | מאור לנוער
קצרצרים - סיפור מדהים | קיצור שולחן ערוך | הרב אבי כנפו | מאור לנוער
סגירת תפריט
דילוג לתוכן