מאת: הודיה. ה.
נער הלך לבקר את סבו שהדריך אותו בחיים בפגישתם הנער פנה אל סבו : אני מרגיש שאני לא כישרוני ולא מספיק חשוב בעיני אחרים, מה עליי לעשות?
הסבא, בלי להסתכל עליו ענה לו: אני מתנצל, אני כרגע עסוק מאוד בבעיה משלי, לאחר רגע של שקט אמר הסבא: אם תעזור לי לפתור את הבעיה שלי, אולי אוכל לעזור לך עם שלך.
הוא הכניס את ידו אל הכיס והוציא משם יהלום. סע אל השוק ותמכור לי אותו, אל תמכור בפחות ממטבע זהב אחד.
הנער לקח את היהלום ונסע, כשהגיע לשוק החל להציע את היהלום לסוחרים, הם מאוד הסתקרנו לדעת מה מחירו, אולם כאשר הנער הציע לקבל בעבורו מטבע זהב צחקו עליו הסוחרים. הנער חזר לסבו מאוכזב והסביר לו כי לא הציעו לו עבור היהלום יותר מכמה מטבעות כסף.
הסב רק חייך ואמר לנער: עכשיו קח את היהלום וגש איתו לצורף, כאשר יציע לך מחיר עבור האבן חזור אליי. הנער לקח את היהלום ונסע אל הצורף.
הצורף הביט ביהלום בפליאה, זה יהלום נדיר! אני מוכן להציע עליו 100 מטבעות זהב. הנער הודה לצורף והלך. כשחזר לסבו התעניין מדוע יש הפרש כל – כך גדול בין המחיר של הסוחרים לזה שהצורף הציע.
הסבא ענה לו עם הרבה אהבה: ערכו של היהלום לא משתנה! הדבר היחיד שמשנה הם האנשים שמסתכלים עליו..
עלינו לדעת ולזכור מהו ערכנו האמיתי. כמה אנחנו שווים ומיוחדים. אל תתנו לסביבה לבלבל אתכם.
דעו, אנחנו מיוחדים. שאנחנו נדע לקבל את עצמנו בלי ביקורת, אלא להפך, אני לא הכי בסדר, אני אשתדל, אני אתקן… וה’ יהיה בעזרנו..
