מאת: ה”ה נתנאל העצני הי”ו
אל ביתו של משגיח ישיבת חברון בירושלים היו נוהרים רבים מהעולים ארצה לאחר מלחמת העולם השנייה להתארח ולשהות עד שיתמקמו בארץ.
מטבע הדברים, רובם של האורחים היו פליטי שואה והללו היו משוחחים עם בני המשפחה ובמיוחד עם אחד הבנים, שמצא בכך הזדמנות לשמוע על קורות חייהם.
יום אחד הגיע לביתו יהודי אמריקאי. כמובן שהבחור מתעניין מהיכן הגיע והלה מספר שהוא למד בראדין אצל החפץ חיים, הבחור נדרך: האם שמעת על הדיבוק מראדין?
“רק שמעתי?! הרי אותי ואת הרב כהנמן שלח החפץ חיים בעצמו, לבדוק האם זה דיבוק אמיתי”.
מתברר שהאורח שכינה את עצמו בשם ‘הגיבור של ראדין’ היה בצעירותו גברתן אמיץ, הוא תיאר לבחור מקצת מעלליו והבחור התחיל להבין שלא סתם בחר בו ה’חפץ חיים’ ללכת לבדוק.
ואיך בודקים?
צריך להביט אל תוך הפה של החולה כשהוא מדבר, ולראות האם יש תנועות בדיבור. אם בוקע קול והלשון לא זזה, זה דיבוק!
פחד פחדים!
ואז, תוך כדי התיאור, בום!!. הלה חבט בעוצמה בקיר שלצידו. הבחור קפץ בבהלה.
המשפט הזה נחרט בזיכרונו לעד: “כמו שהחבטה שלי הזיזה לקיר, כך הסיפור הזיז לי!. שמעת?! אחרי שראיתי בעיניים כזה דבר חשבתי שאיהפך לצדיק גמור, אבל זה לא קרה!!”
שאלתי השבוע כמה נערים, אם קורה עכשיו נס, אבל נס עצום, מי מאתנו הולך לישיבה. חוזר בתשובה. נכנס לבית כנסת ולא יוצא ממנו כל היום. מי?
התחיל פולמוס. שמעתי אחד אומר, אם השולחן הזה יתרומם באוויר אז כן, אני נכנס לישיבה.
שאלתיו: וזה שהשולחן עומד הרגע במקומו זה לא נס?!
האם אנחנו מבינים איך הטבע עובד?! לטבע התרגלנו! למדנו להסביר איך הוא פועל. גם לנס אפשר להתרגל.
הרמב”ן שואל, מדוע הקדוש ברוך הוא לא עושה את מעמד הר סיני וניסי יציאת מצרים בכל דור, בכדי להודיע אמיתותו. והוא משיב, שמניסים לא חוזרים בתשובה!
דור המדבר יוכיח זאת. אותו דור שראה עשר מכות, מהפך עצום בבריאה, את נס קריעת ים סוף וטביעת המצרים. דור שראתה שפחה על הים מה שלא ראה הנביא יחזקאל!! ואותו ‘דור דעה’ חוטא בחמורה שבעבירות, בעבודה זרה, שש שעות! לפני הזמן המיועד לקבלת התורה.
איך אפשר להסביר את זה.
ללמדנו, שאם אדם לא מפנים את מה שהוא רואה ומגיע להחלטה, – שום דבר לא יכול להשפיע עליו!!
נקודה נפלאה זו נמצאת בפרשתנו: בלעם הולך לדבר עבירה, בכוונתו לקלל את עם ישראל. בדרכו הוא מקבל איתותים ורמזים שונים לחדול ממעשיו. ואז קורה נס. האתון עליה הוא רוכב רובצת ופותחת את פיה,”וַיִּפְתַּח ה’ אֶת פִּי הָאָתוֹן וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם מֶה עָשִׂיתִי לְךָ” (בלק כב כח).
קצת התבוננות, ובלעם היה אמור להבין שמי שגרם לאתון לפתוח את הפה יכול גם לגרום לו לסגור את הפה מלקלל… אבל כידוע, בלעם לא שם לב לכך, גם לא למלאך שהוא רואה רגע לאחר מכן.
כיום סבורים בעולם שבכל עשר שנים קורה לכל אדם מאורע דרמטי. מקרה שמרעיד את חייו. בואו לא נהיה כאותו גדול נביאיהם. נתבונן בקורות חיינו, נגיע לכלל החלטה, וניישם.
